הריק הזה שנקרא חיים

אני לא כל כך מבינה מה עובר עליי. איך פעם הייתי בחורה דעתנית ונחושה והפכתי לדגיגון קטן וחלש שנסחף בזרם למים המלוחים. אני מחכה שהחיים ישליכו לעברי חכה שתעביר אותי לאקווריום יפה ונוח. איך זה שאני כבר לא עושה דברים שעושים לי טוב?

אני לומדת משהו שלא מעניין אותי. אני עובדת בעבודה שלא מקדמת אותי לשום מקום (לא מעניינת, לא רווחית, לא מהנה..), בה הבוס שלי לא מפסיק לשאוג עליי, מה שגורם לי לפשל בכוונה יותר (שיצעק הטיפש..). אני הפסקתי לשחות (אחרי שהעלתי קצת במשקל ואני כבר לא הכוסית בביקיני שהייתי), דבר שעשה לי טוב ועזר לי לפרוק מתחים. אני כל הזמן מחפשת דירה אחרת לעבור אליה, למרות שאני אוהבת את הדירה שלי (כי כבר החלטתי והכנסתי לי לראש שאני צריכה לעבור). אני קוראת פחות, ישנה פחות, מבשלת פחות, יוצאת פחות, חיה פחות..

אני רוצה שיקרה לי משהו טוב. אבל מבפנים.

איך גורמים לזה לקרות?