הריק הזה שנקרא חיים

היום יום הולדת לאקס.

וזה גורם לי לחשוב. אני לא חושבת למה אני לא איתו. בזה אני דווקא בטוחה. אני חושבת למה האקס האחרון שלי (חתן השמחה הנוכחית), הוא שריד מקשר שנגמר לפני שנתיים. מה לא בסדר אצלי? כשהתחלתי ללמוד חשבתי לעצמי שאני אכיר מלא בנים חמודים, אבל זה לא קרה.

הכדורים שלקחתי פתרו את הבעיה- הם מחקו אצלי כל חשק מיני. אם אין חשק למין, אז בכלל אין טעם להסתכל על בנים, לצאת איתם ולהפגע מהם. מזל שיש לי דיכאון..

נגמרו לי הכדורים ולא חידשתי מרשם. אני רוצה להתמודד לבד עם החיים, בלי כימיקלים. אני גם שותה ומסתממת הרבה פחות, כהגשמת האידיאל שלי לחיים צלולים וטהורים. אבל, החשק למין מוליד דחף אשר חזק ממנו בהרבה- הצורך במגע. אני מרגישה כאילו נפרע חלל גדול בבטן שלי ונותר ריק. אני מרגישה איך הכתפיים שלי חשופות לכל משב רוח קריר, כי אין ידיים גדולות וחמימות שיגנו עליהן, את הגב שלי מתקמר בלילה, מצפה לבטן שתהיה רחבה מספיק כדי לעטוף אותו, והעורף שלי, המזדקר ונדרך לשוא, בשביל נשיקות קטנות וליטופים רכים שלא יגיעו.

אם מישהו מוצא חיבוק למסירה, נא להפנותו לבלוג זה.