יש לי תחושה שמשהו טוב מתקרב. אולי כי אני מובטלת וקוראת ספרים כל היום, אולי שנה אחרונה ללימודים (בינתיים), אולי סתם אני מתעוררת מחלום רע של חצי שנה ושואפת אוויר מלא הריאות.
עוברות לי מחשבות מטופשות בראש לגבי החורף הקרב. אני חושבת על כל הבגדים שאני אוהבת ללבוש בחורף, על מגפיים, צעיפים ומעילים. אני אוהבת את השיער שלי בחורף, כשהשמש לא צורבת אותו, ואפשר לפזר אותו כי לא חם. אני אוהבת כשהשמיים אפורים כהים ולא צריך להרכיב משקפי שמש.
אני אוהבת שבכל מקום מגישים מרק חם ושנעים לשתות תה מתוק ורותח. אני אוהבת להחזיק את הכוס בין שתי הכפפות שתמיד גדולות מדי ומגושמות.
אני אוהבת לעשן סיגריה בגשם. שאיפה אחת מהאוויר הקר ושאיפה אחרת של אש. נשיפה של עשן ואחריה אדים.
אני אוהבת ללכת לטיול ולחזור ספוגה ורועדת, ואחר כך לעשות מקלחת חמה וארוכה.
אני אוהבת לשבת בחדר עם גרביים עבים וטריינינג גדול ולדבר בטלפון עם חברה.
אני אוהבת להתכרבל מתחת לשמיכת פוך עבה ולשקוע בספר טוב.
אני אוהבת שאומרים לי לילה טוב ונרדמים איתי בכפיות.