הריק הזה שנקרא חיים

לפעמים יש לי מחשבות שאני לא אוהבת, מחשבות של מישהי לחוצה. למשל, לפני כמה זמן חשבתי על הפנסיה שלי.

אם אני באמת אסיים השנה את הלימודים, ורק אז אתחיל בתואר ראשון אחר, במשהו שיתאים לי יותר, זה אומר שאני אסיים את הלימודים ואתחיל לעבוד בסביבות גיל 28 (לא שאני לא אעבוד עד אז, אבל אני לא אוכל להפריש כספים לפנסיה מהמשכורת שלי..). העניין הוא שחמש שנים לאחר מכן, לכל המאוחר, אני כבר אהיה אימא (אם תכנית-העל שלי תצא לפועל) ואני לא ארצה שהילדים שלי יגדלו בשלט רחוק, ככה שאני אעבוד בחצי משרה, וזה אומר פחות כסף שאני אוכל לחסוך לגיל הפרישה.

בעיה נוספת; בחורים עשירים בדרך כלל מוצאים לעצמן דוגמניות מהממות שמוכנות להשקיע הרבה מאוד מזמנן בטיפוח המראה. אני מאוד אוהבת להשקיע בעצמי, ואין שום סיכוי שאני אצא מהבית שלא Comme il faut, אבל קשה לי לדמיין את עצמי יושבת שעות במספרה או אצל מניקוריסטית. תמיד יש שם מגזינים מטופשים עם עשרות כתבות שמסבירות לך למה את צריכה להפסיק לאכול כל דבר טעים, ללכת חמש פעמים בשבוע למכון כושר ובעקרון- לתת לך את התחושה שאת דבה בעוד ששאר בחורות העולם נראות כמו היידי קלום.

חוץ מזה, אני קצת בררנית ויהיה לי מאוד קשה למצוא מישהו שגם יעמוד בכל הסטנדרטים המחמירים (למרות שעד כה התירוץ הקלוש ביותר שלי לפסילת בחור היה "ביישן מדי") וגם יהיה עשיר.

ואם אני בכלל לא אמצא את החצי השני שלי? יש יותר בנות מבנים בעולם- מישהי תשאר לבד!! (מזל שהסינים דואגים לאיזון..) אני אאלץ לוותר על חוויית האימהות או על החיים לאחר גיל 60.

אכן, מחשבות קשות.. וזה מבחורה שלא רוצה לחשוב בבוקר מה היא תאכל לצהריים.