יושבת על הבר, עם בירה וסיגריה (כן,כן- מצאתי מקום שמותר), נהנית מהמוזיקה, האווירה, החברה, אבל יש לי הפרעה (לא זו שבאישיות). מולי נדלק מסך פלזמה ענק, מרצד ובוהק. אני משתדלת בכל כוחי, אבל העיניים נמשכות, אני מאבדת ריכוז בשיחה.
מעבר למטרד שיוצר המסך בקיומו, התוכן המשודר בו מציק אף יותר- ערוץ האופנה. התכנית שאני ראיתי (במשך כשעה) עסקה בבגדי-ים, או שככה שיערתי לעצמי מאחר והצילומים היו בחוף. הדוגמניות היו לרוב ערומות למחצה (לבשו רק חלק תחתון, מינימאלי למדי) וחלקן היו ערומות לגמרי. התנוחות היו פחות או יותר זהות- שוכבת על החוף, ערומה ורטובה, נוגעת קצת בעצמה, מעט חול רטוב דבוק לגופה, שפתיים מפוסקות והבעה של "אני בובת מין אנורקטית".
הצבה של המסך מול הפנים שלי בבר הופכת אותי לקהל שבוי, אין לאן לברוח ועכשיו אני צריכה לספוג בשקט את שטיפת המח הזו (ברור לי שאני יכולה ללכת לפאב אחר, אבל באותו הרגע לא ממש התחשק לי לזוז). השאלה שהתעוררה בי הייתה- מה מניע את ערוץ האופנה לשדר דבר כזה, מה הם מנסים לשווק לי, בגדי ים של מעצבים או רזון? כשאני רואה דוגמנית פוסעת בשמלה על מסלול אני מבינה למה היא "לוהקה" לתפקיד- היא כל כך רזה שכל בגד ייראה עליה יפה והשמלה תימכר. מה מוכרים לי כאן? יש בערוץ האופנה את התכניות האלו שמשווקים בהן דוגמניות, והן עדיין לבושות שם.
המסקנה היחידה שיכולתי לדלות מכל האירוע- זהו עולם של גברים ואנחנו הנשים נועדנו לשם שעשוע (צלע שהומרה לבחורה בשביל לארח חברה). כאן השעשוע מוסווה בתכנית שהיא כביכול לנשים (זה ערוץ של נשים, לא?) ולכן זה לגיטימי לפרסם תמונות "אומנותיות" שכאלה מבלי לקרוא לילד בשמו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
