ישבתי בשיעור מאוחר שאחריו לא רציתי לחזור הביתה. התחשק לי לצאת לסרט. השיעור נגמר ועוד לא מצאתי מי שיבוא איתי. איתן הופיע מולי, דיבר עם המתרגל. תמיד חשבתי שהוא בחור נחמד אבל אף פעם לא יצא לנו להכיר.
"תגיד, איתן, בא לך אולי לבוא איתי לסרט?"
"בטח" הוא חייך אליי מרוצה מההזמנה, "אבל בתנאי אחד".
תנאי, למה מי הוא חושב שהוא?? מסתכל עליי בחיוך המתנשא הזה שלו. סתם אידיוט. לא רציתי להראות לו שאני כל כך במתח אז אימצתי את הטון הכי קליל שלי ושאלתי "כן, ומה התנאי?"
"שאחרי הסרט תשבי איתי בפאב". ההתנהלות שלו הייתה חלקלקה, כמו נחש שזוחל לאיטו, מתרומם לאט לאט, שורק (לא יודעת איזה קול הוא עושה בדיוק) ומחכה לרגע הנכון לתקוף.
מוחמאת וסמוקה עניתי "כן, למה לא".
ישבנו בסרט, חלקנו פופקורן, החלפנו מדי פעם הערות שנונות. הוא מצחיק אותי, חשבתי לעצמי. אחרי הסרט התיישבנו בבר, הזמנו בירות, עישנו בשרשרת, השיחה זרמה. מצאנו כל כך הרבה במשותף. ריח של סקס התפשט באוויר. הוא מקסים, חשבתי לעצמי. השיחה המשיכה להתגלגל ודיברנו על כל המפגשים המיניים החד פעמיים של אנשים בטיולים. אני טענתי שהקשרים שנוצרים בטיולים כאלו הם בדרך כלל מבוססים על הקסם של הטיול, על כך ששני אנשים שתלושים ממציאות היום יום נפגשים ומגלים כימיה ביניהם, אבל אחר כך הקסם מתפוגג וקשרים שכאלו לרוב מתפרקים.
"כן, אני רואה בגדול מה את אומרת. אבל מצד שני, העובדה היא שאת חברה שלי הכרתי ככה והיום אנחנו גרים יחד..". הרגשתי בהכשתו של הנחש. מה? שמעתי נכון? מה לעזאזל קורה כאן???
הייתי רוצה לספר שזאת הייתה הפעם האחרונה בה ראיתי את איתן, אבל האמת היא שראיתי אותו עוד פעמים רבות. לא אהבתי אותו והוא לא אהב אותי. לא רציתי אותו לעצמי אבל נקשרתי אליו. הוא נתן לי המון, אבל תמיד שמר לעצמו יותר. הוא היה כמעט כל מה שרציתי בבחור, אבל כל כך רחוק מלהיות "הבחור". הוא גרם לי להרגיש נפלא, ושנייה אחרי חשבתי עליה והרגשתי נורא. הוא גרם לי להבין שמגע בין שני אנשים לא חייב להיות פיזי. הוא גרם לי להבין כמה אני מדהימה. וללא כוונה, הוא גרם לי להבין כמה הוא לא ראוי. לעולם לא אהיה יותר "חצר אחורית". של אף אחד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
