הריק הזה שנקרא חיים

אספת אותי ללילה אחד בעיר. טיילנו בשדרה, ישבנו בפאב, צחקנו. ככה זה עם מישהו שמכיר אותי כל כך. מישהו שהיה יכול לכתוב בבלוג הזה במקומי והוא עדיין היה נשאר זהה. אחר כך חזרנו לדירה, נתת לי מגבת וחולצה שלך לישון בה. נכנסתי לחדר עם שיער רטוב, לבושה בחולצה הגדולה שלך, הירכיים הלבנבנות שפעם היו שלך חיבקו זו את זו כשהתיישבתי. השמעת משהו מוכר ברקע, הדלקת לי סיגריה ואחת גם לך, סיפרת לי מה עבר עליך ומה התכנונים. נזכרתי איך פעם היינו יושבים בחדר שלך ומעשנים, לפעמים גם כל מיני דברים אסורים, היינו מתחבאים, מתלחששים, צוחקים ואוהבים. אמרת לי "Una Chica, אנחנו נפשות תאומות", באמת שהיינו שייכים. היינו מבלים שעות בדירה, מתמסטלים, קוראים מהמבחר בספריה הגדולה, מבשלים, מתפשטים. בלילות היינו יוצאים וחוזרים מעולפים. יחד לא היו לנו גבולות. היינו ילדים.

עכשיו החדר שלך התמלא עשן והעיניים הדומעות שלי צורבות. סיפרתי לך כמה אני עצובה, ולא אמרת כמו כולם "זה הכל בשליטתך.. תבחרי לא להיות עצובה..". פשוט שמעת אותי.

נזכרתי באותו היום שחגגנו על הגג, והבאת לנו שתייה ונשנושים. הכוכבים בשמיים זהרו לכבודנו והעיר המשיכה להשתולל מתחת לרגלינו. נישקת אותי ויכולתי לדעת עוד לפני שאמרת, "אני אוהב אותך".

ונזכרתי איך ננעלתי מחוץ לסלון, במרפסת, אותו אחר הצהריים. "UC, אין ברירה, הדלת תקועה. את תהיי חייבת לקפוץ למרפסת השירות".

"השתגעת?! זאת קומה רביעית.. זאת התאבדות!!"

"חכי דקה" שמעתי אותך קורא וכבר הופעת מולי במרפסת השנייה. "זה מרחק אפשרי.. אולי אם נשים כאן איזה קרש ביניהן תוכלי לעבור עליו.."

"אתה לא רציני.. זה ממש גבוה, אין מצב. אני מפחדת.."

"אל תהיי כזו פחדנית!!" ניסית להמשיך ולשכנע. אני התעקשתי בסירובי, עד שנמאס לך ובאת ופתחת לי את הדלת.

"מפגר. זה ממש לא היה מצחיק!! מה אם הייתי משתכנעת וקופצת?" ניסיתי לשמור על הבעה קפואה בזמן שהתפוצצת מולי מצחוק.

עכשיו, מצאתי את עצמי מחובקת בזרועותיך. הדמעות כמעט התייבשו. עוד סיגריה ונכנסנו למיטה. חיבקת אותי קצת, עד שנרדמת. לא תמיד היית מחבק. "אולי תחבקי אותי את?!" היית אומר.

"אוקיי, אבל זה ממש מסובך וחסר כל הגיון. אתה ענקי לעומתי והיד שלי בקושי מספיקה לכסות את הגב שלך.. פעם היית מחבק אותי". לא סיימתי את המשפט וכבר ישנת עמוקות.

והייתה הפעם הזו, הפעם המיליון הזו, שסיפרת לי עליה. הברק בעיניים, הטון הנלהב, כל אלו הבהירו לי שאני צריכה ללכת. היא הייתה כמו מן אש שהתלבתה ברוח ואספה לתוכה גם אותך, עד שנעלמת מעיניי.

התעוררתי מוקדם עם השעון ואתה עוד ישנת. התארגנתי בשקט ונישקתי אותך בלחי. יכולתי לשמוע אותך שוב אומר לי "Una Chica, אנחנו נפשות תאומות", ושוב את עצמי חושבת- אנחנו לא. יכולתי לשמוע אותך שוב מדבר על העתיד, ואותי מטילה ספק. יצאתי וסגרתי את הדלת אחריי.