הריק הזה שנקרא חיים

אני מביטה עליו ערום והוא נראה לי מאוד קטן. הוא גוהר מעליי ומזיין אותי עם האיבר הפצפוני שלו. אני חושבת על דברים אחרים, מתנתקת. התנועות שלו מכאניות לחלוטין, עבודת בוכנה. הוא נוגע בי רק מעט, יודע שאני לא מעוניינת במגע שלו. הוא רוכן לעברי ולוחש באוזני "זו-נה".

התכווצתי, כמו אליס ששתתה מהבקבוק המסתורי, נהייתי קטנה ברגע. אבל לא מספיק קטנה. כי מה שבאמת רציתי היה להעלם.