ישבתי בחדר האוכל הגדול, ברקע נשמעו צלילי סכו"ם וצלחות, קולות צחוק וחוויות מהיום שעבר. התיישבת לידי, קצת קרוב מדי, כתפך נוגעת בשלי, תנועותייך תזזיתיות ושעריך המתולתל פרוע. "אני שירי, ואת?". חייכת כאילו העולם כולו שייך רק לך.
אכלנו יחד ואת דיברת כל כך הרבה, וכשפסקת לרגע מיד שאלת, "יש לך חבר, Una Chica?"
"לא". לא הייתי בטוחה, אבל עינייך נראו לי מחייכות לרגע.
מאז, כל רגע פנוי היינו מבלות יחד, צוחקות, מגלות את עצמנו זו לזו. " Una Chica, אפשר לומר לך לילה טוב במיטה?"
"אני לא יודעת.." הסמקתי. הרי את יודעת שאני לא כמוך, חשבתי לעצמי.
"טוב" נשמעת מאוכזבת מעט, אבל שוב המשכת לחייך, "אז שיהיה לך לילה טוב". פנית לכיוון חדרך והתרחקת.
"שירי, חכי שנייה". הסתובבת, התקדמתי אלייך, בלי לחשוב המשכתי להתקרב, יותר ויותר, עד שלא נותר שום מרווח בינינו, עצמתי עיניים ונישקתי אותך. "לילה טוב", הפעם חייכתי אני.
היית כותבת לי פתקים שאקרא במהלך היום, כדי שלא אתגעגע, היינו מחזיקות ידיים בסתר, מתחת לשולחן, ואת השבתות שלנו הקדשנו רק לנו. הנשיקות שלך היו עדינות מכולן, המגע שלך הקסים אותי, את הבנת אותי כמו שגבר לעולם לא יוכל. נגעתי בך והרגשתי אותי. אהבתי אותך והרגשתי את החיים בועטים בי מבפנים.
מהו פרויקט Muchachos?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
