ישבנו על שרפרפים גבוהים ואכלנו. בחוץ נשבו הרוחות ברחוב החשוך, הסתיו הגיע. שילמנו את החשבון, התעטפנו במעילים וצעיפים ויצאנו, פוסעים במעלה הרחוב. הרגשתי כאילו מישהו שוכן בתוך הבטן שלי, חי ובועט. הראש שלי התרוקן ממחשבות ושלא כהרגלי, שתקתי.
אז עוד לא ידעתי כמה אתה תצטרך אותי, ואתה עוד לא ידעת כמה אני אוהב. לא יכולתי לנחש שתהיה מאהב כל כך נפלא, מפנק. שתחבק אותי כששנינו מיוזעים, בחודש פברואר, אני אניח את ראשי על החזה שלך, אקשיב לנשימותייך ואשמע אותך קורא לי- נסיכה. אני אעביר את ידי בשערות ראשך ואתה תתפוס אותה ותצמיד אותה אלייך, כי לא תאהב כשאני נוגעת בשערך. נבשל יחד ארוחות, ואני אצחק איך אתה מעביר פטריות חתוכות בידיך מקרש החיתוך לקערה, במקום לקרבם זה לזו.. אני אגרור אותך איתי לקולנוע, ואתה אותי להופעות מוזיקה שאיש לא שמע עליהן. תנסה לשווא ללמד אותי לנגן, ותכעס עליי, איזו תלמידה נוראית אני, ושלא צוחקים כשמנגנים. תתבונן בי מביטה על העולם ורוגזת, תאמר שאני אנרכיסטית ומסוכנת לממשל. אני אמסטל אותך ואספר לך שאני בעצם סוכנת מוסד. למחרת תרטון שממילא לא האמנת לי. אני אספר לך דברים כואבים מהעבר, ואתה תגיד לי שזה בסדר. אני אראה כמה כואב לך ההווה ואנסה לרפא אותך. וכשתגמר לך הסוללה בפלאפון, ותאחר בארבע שעות למקום שקבענו, אני אדאג כל כך, וכשתופיע אני אבכה מהקלה... אבל אז עוד לא ידעתי את כל זה.
המשכנו ללכת ואתה ניסית לדובב אותי. התרגזתי פתאום, מה אתה נכנס לי לחיים, ללב. עצרת את שנינו באמצע הרחוב השומם. היה כל כך קר, אבל הבטן שלי חיממה אותי. ניסית לשאול אותי מה קורה איתי, ואני ניסיתי להסביר אבל רק גמגמתי בליל של מילים ואותיות. תפסת את כתפיי ואמרת לי: "זה בסדר, UC, גם אני מרגיש אותו הדבר". הבטן שלי השתוללה עוד יותר. לא ירד גשם, לא התנשקנו באותו הרגע, לא הייתה שם שום סצנה קולנועית שהייתה מצטלמת נפלא. סתם הייתי שמחה.
מהו פרויקט Muchachos?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
