"לכרוע למטה בנות, לא לתת לברכיים לעבור את קו הגוף, גו זקוף, בטן אסופה פנימה וניעות קטנות. אחת, שתיים, שלוש..". המדריכה עוברת בין כולנו ובודקת שחלילה לא נרמה. בשביל זה אנחנו משלמות לא מעט כסף. אני מביטה הצידה ורואה את אדר מסתכלת עליי ועושה פרצופים. היא מצחיקה אותי כל כך..
"עכשיו נכווץ גם את שרירי רצפת האגן. למי מכן שלא יודעת," היא מסבירה בפעם המי-יודעת-כמה, "זה כמו שעושים כשמתאפקים עם פיפי. זה מאוד חשוב כדי שלא תהיה לכן צניחת רחם בגיל הבלות". אני שוב מסתכלת על אדר ונזכרת בשיחה שהייתה לנו בדרך עם הילה;
הילה: "תגידו.. כשהיא אומרת לכווץ רצפת אגן, אתן מכווצות?"
אדר: "ברור שלא, זה הזמן לנוח. היא לא יכולה לדעת אם אני מכווצת או לא!!".
אני מכווצת רצפת אגן כל כך הרבה, כשמשעמם לי ברכבת, כשאני יושבת מול המחשב, כשאני רואה טלוויזיה, עד שבסוף תהיה לי פמושקה מברזל (ופרס למי שיודע מהיכן לקוח הביטוי).
אני זוכרת איך פעם, כשיצאתי עם קובי, חשבתי שהוא הסקס הכי טוב שיכול להיות לבחורה. הוא היה גדול ומנוסה ואני ילדה קטנה. הוא אהב את משחק התפקידים שלנו. הוא היה מנשק אותי בכל הגוף, ואני הייתי נמסה ומתמסרת. היה לו מגע קסום, ידי זהב של ממש, והוא היה נוגע בי כאילו הייתי כלי במופע אינסטרומנטאלי והוא היה המנצח.. ופתאום, הוא הכאיב נורא. "וואו, בשנייה התייבשת לגמרי! מה קרה, Una Chica, את לא אוהבת קצת אלימות?".
הוא הפתיע אותי לגמרי, אפילו לא זיהיתי באיזה חלק בגוף כואב לי ומה הוא עשה. התכווצתי כולי, וכמובן שגם השרירים, שאז עוד לא היו מיומנים, עוד לא נרשמתי לשיעורי חיטוב ועיצוב (הייתי ילדה מחוטבת ומעוצבת). "כנראה שלא" מלמלתי.
".. ארבעים ושמונה.. ארבעים ותשע.. ח-מי-שים! כל הכבוד בנות, עכשיו נעבור למתיחות.." אני משחררת את שרירי רצפת האגן, מרוצה מעצמי ומחויכת. הרחם שלי לא יצנח. יש לי שרירים מאסיביים שיגנו עליו.
מהו פרויקט Muchachos?
בכוונה לא סיכמתי את השנה החולפת. 2007 הייתה השנה הנוראית בחיי ואני שמחה שחלפה.
שנה אזרחית טובה לכולם!!!! 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
