הריק הזה שנקרא חיים

אני עומדת לעשות מחר משהו שלא עשיתי כבר המון זמן, מיולי בערך. אני לא בטוחה שזה יצליח, אני לא יודעת איך אוכל לעמוד במשימה הקשה. היום הבנתי שאין ברירה, אני אאלץ לאזור אומץ, להיות חזקה.. מחר, קוראים וקוראות יקרים שלי, ומגיבים ומגיבות יקרים אף יותר.. מחר, אני אתעורר לצלילי השעון המעורר!! הו, האימה.

אני לא מבינה למה צריכים לעשות קורסי חובה בבוקר, מיותר כל כך. אם אני הייתי אחראית על הרפורמה בהשכלה הגבוהה, לא היו קורסים לפני השעה 15:00. לאחר מכן, הייתי מטפלת בנושאים החשובים באמת, למשל מצב הרווקות באוניברסיטאות.

הגיע הזמן לדבר על הנושא בגלוי, בנות לא מחפשות השכלה גבוהה. אם לא נולדנו לאבא עשיר, אז לפחות שהילדים שלנו ייוולדו לאחד כזה. כך, בנות חכמות (שכן הן התקבלו לאוני'..) יודעות היכן לחפש ונרשמות ללימודים לתואר ראשון, בתקווה ששם ימצאו בחור מבית טוב (=$$$) או לפחות בחור עם פוטנציאל להקים אחד. המכוערות יותר, שהתקשו למצוא חתן במהלך התואר הראשון, ימשיכו לתואר שני. טעות נפוצה, המשדרת נואשות לגבר..

אני זוכרת את היום הראשון שלי ללימודים. התעוררתי בשבע בבוקר שמחה וצוהלת, התלבשתי (אני חושבת שבלילה חלמתי מה אני אלבש), התיפייפתי מול הראי ויצאתי לחפש אב לילדיי. בשיעור הראשון, בשמונה בבוקר, נכנסתי לכיתה גדולה, שישבו בה כבר עשרות סטודנטים וחיכו בשקט למרצה. התיישבתי באמצע הכיתה. בחור גבוה וחמוד נכנס לכיתה וניגש אליי:

"סליחה, זה מבוא-לשקר-כלשהו-א' פה?"

"אני מקווה" חייכתי אליו. הוא חייך גם והתיישב לידי. דיברנו קצת, החלפנו פרטים יבשים, ניסינו לערוך פיצוחים, עד שהגיע המרצה. לאחר השיעור אמרנו להתראות. מאז ראיתי אותו מדי פעם והחלפנו "שלום" מבויש.

ומחר מה יקרה? אני אקום קצת לפני השיעור (אחרי שלחצתי על "נודניק" כמה פעמים), אגיע באיחור של כחמש דקות, אתיישב ליד הדלת, ואציק למי שלא יהיה שם בשאלות על מה פספסתי? הוא אמר כבר את הדרישות לקורס? יש חובת נוכחות? איך קוראים למרצה הזה בכלל? רגע, איזה קורס זה? אה, ואיך קוראים לך? אפשר לצלם ממך?..

אחרי השיעור אני אלך לקנות קפה ואאתר בדרך מישהו שאני מכירה, כי כבר אין בחיי מקום לאנשים חדשים. אולי אני צריכה לעשות תואר שני..