"UC, כשהיית קטנה, מה רצית להיות כשתהיי גדולה?"
"שום דבר. לא דמיינתי את העתיד".
"מה היו התחביבים שלך?"
"לא היו לי. עדיין אין לי ממש תחביבים. אני ממציאה בכח, כששואלים אותי".
"מה עם לקרוא? את אוהבת?"
"כן. אני אוהבת לקרוא ולראות סרטים. אני לא בטוחה שאלו תחביבים. זה יותר כמו בריחה מהמציאות בשבילי, דרך להתנתק מהעולם".
"זה נשמע כאילו את קצת ריקה מבפנים".
"כן. חלולה לחלוטין.. אבל אני מסתירה את זה מצוין".
"ואיפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?"
"לא יודעת".
"תדמייני, תחשבי איפה את רוצה להיות בעוד.."
"אני לא רוצה לחשוב על זה. לא רוצה להחליט עכשיו".
"מעניין שאת חושבת שאם תדמייני עכשיו את העתיד את מתחייבת אליו".
"נניח שאני אומר עכשיו שאני רואה את עצמי בתור משהו מסוים, אז בעוד שתי פגישות תשאל אותי מה אני עושה כדי להתקדם בכיוון".
"אני מבקש ממך במהלך השבוע רק לחשוב על זה, בלי להתחייב, איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים. דרך אגב, זה לא חייב להיות רק בתחום המקצועי. את יכולה גם להגיד 'נשואה עם שלושה ילדים', למרות שזה לא מה שמתאים לך.."
"למה לא מתאים לי?!"
"נתראה שבוע הבא".
ישבתי עם חברים שלי, שאחת מהם בדיוק נפרדה מחבר שלה.
"לא נורא, תוך שלוש שנים, גג, את נשואה", חבר אחר ניחם אותה.
"ואני?", נדחפתי ושאלתי.
"את, UC? את, יש לך עוד זמן.."
אני לא באמת רוצה להיות נשואה עם שלושה ילדים, אבל הייתי רוצה שיפסיקו לחשוב עליי בתור אחת שהיא לחלוטין לא marriage material.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
