ביקרתי בחנות לחומרי יצירה. בקופה, ישב המוכר ונאבק עם איזו קופסת עץ שהתפרקה.
"זה מה שקורה כשנותנים לאיזה ילד סיני להדביק את החלקים..", הוא סינן בארסיות.
לא התחשק לי ממש לפתח דיון בנושא, רציתי שהוא יערוך לי את החשבון ואני אוכל ללכת כבר. חייכתי בנימוס, בתקווה שיבין את הרמז ויניח את הקופסא בצד לרגע.
"מצד שני", הוא המשיך, "עדיף ילד סיני מילד ערבי". עכשיו הוא חייך אליי.
יצאתי מחנות בגדים (כן, אני יודעת, אני קונה הרבה). ביציאה היו גלאי-תוויות כאלו (אני לא באמת יודעת איך קוראים להם.. כאלה שמצפצפים כשגונבים..) ושומר שבדק קבלות. כאשר שתי ערביות בלבוש מסורתי יצאו, עלתה בראשי התמונה מ"הסיפור שאינו נגמר", כאשר אוריון צריך לעבור את הספינקס. את הגלאי הן עברו בשלום, אך כשהגיעו לשומר והציגו בפניו קבלה הוא דרש שיפתחו בפניו את התיקים. כשהגעתי אני ליציאה, הוא דרש גם ממני לפתוח תיק. ממש התעצבנתי, לא התחשק לי שהוא יפשפש עם הידיים המלוכלכות שלו בין החפצים האישיים שלי. התרעמתי מעט אבל פתחתי את התיק. כשהערביות עזבו, הוא אמר לי בקול שמנסה להיות חביב ונעים: "לא יכולתי לדרוש מהן וממך לא..". מוזר, לא ידעתי שיש מתאם חיובי בין דת וקלפטומניה..
עדכון משמעותי יותר יגיע בהמשך היום, אני מקווה. אין לי זמן לנשום..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
