לפני הכל אני רוצה לבקש ממך סליחה, בלוג יקר. אין ברירה- החיים האמיתיים חייבים לבוא לפנייך. והשבוע קרו כל מיני דברים שהעסיקו אותי, הרחיקו אותי מהמחשב, וכשהגעתי לשבת ולכתוב פשוט לא התחשק לי. העדפתי לחיות באמת, כנראה.
בכל אופן, כתבתי עליו בפוסט הקודם, הבטחתי לעצמי לא להפגע, והנה זה כמעט קרה. כמו פרפר לאש, אני נמשכת לסכנה.
"אתה מסוכן לי", אני אומרת בשקט, לעצמי, אבל בקול. אנחנו מעשנים סיגריה כשאני מניחה את ראשי על כתפו.
"אני מסוכן להרבה אנשים".
"אנשים רגישים כמוני?"
"אנשים. לפעמים גם לי".
חשבתי על זה קצת, ובעצם מי שהכי מסוכן בשבילי זו אני.
השתעשענו במיטה. המשחק המקדים הפך לסקס הארד-קור.
"לא רוצה ככה. אני מרגישה כמו בסרט פורנו יוגוסלבי". אני משכיבה אותו ורוכנת מעליו, מנשקת, נוגעת, מלטפת, מכניסה רק טיפה ומרגישה את גופו מתחנן לעוד. הוא רוצה לחדור, שולח יד, אבל אני ממהרת לדחוף אותה, "עכשיו אני בשליטה". אני מפסיקה את ההתעללות ומכניסה אותו לתוכי, רוכבת מעליו בעדינות, ואז מרגישה את נקודת האל-חזור..
"אל תגמור בפנים..". הוא יוצא אבל לא מספיק מוקדם.
"חשבתי שאת לוקחת גלולות"
"אני לוקחת, אבל מי יודע איזה מחלות יש לך.. וחוץ מזה, לפעמים אני מפספסת כמה.."
"אז אל"
"כן זה מסוכן. אם יהיה לנו תינוקי, אז בגלל שאני לוקחת גלולות תוך כדי שאני בהריון הוא יכול לצאת מפגר. תדמיין אותו קורא לך 'אבא, אבא' (בקול והתנהגות של ילד מפגר).."
הוא צוחק קצת, "די, לנו בחיים לא יהיה תינוק"
"אתה לא יכול לדעת.. אולי כשנהיה מבוגרים.."
"לא, UC, אני ואת זה לעולם לא יקרה". הוא כל כך החלטי. "אני בכלל לא מבין אותך, את זאת שהחליטה שהיא לא רוצה לתת לזה סיכוי נוסף, את נתת מיליון הסברים.."
"זה שאני לא רוצה לא אומר שאני שמחה לשמוע שגם אתה לא". אני רוצה שתאהב אותי בלי שאני אוהב אותך, אני חושבת לעצמי.
איך מתגברים על זה שהתגברו עליך? (אוי, זאת נשמעת כזאת שאלה של "סקס והעיר הגדולה"..).
השבוע קרה לי גם משהו נפלא. התרגלתי לכתוב רק על דברים כבדים ועצובים בבלוג, ואני לא רוצה שזה יהיה ככה, אבל אני גם לא יכולה לספר יותר מזה. אז אני רק אציין שהשבוע קיבלתי ח"ח רציני ביותר שהיה מאוד משמעותי עבורי.
סופ"ש מקסים לכולם ומבטיחה להתעדכן ולהתעמק אצל קוראיי ונקראיי האהובים..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
