הריק הזה שנקרא חיים

כשמתנדבים לפעילות קהילתית (טוב, זה לא ממש התנדבות אם אני מקבלת מלגה..) מגלים שפורים יכול להזכיר קצת את פסח, אבל לפני היציאה מעבדות. הייתה לי כל כך הרבה עבודה, שחלקה הייתה פיזית קשה ומעייפת, בשמש הקופחת. החלטתי להגביל את עצמי למסיבה אחת, אבל ליהנות ממנה כמו שצריך. יותר ממסיבה אחת ואני אקרוס. אז הצטיידתי באדר, חברה רווקה, בחרנו את המסיבה המוצלחת ביותר, התחפשנו ועלינו על מונית לעבר תהומות שיטיון-האלכוהול. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהתחפשתי למישהי "יפה". כשהייתי קטנה תמיד כל החברות שלי התחפשו למלכת הכוכבים, הפרפרים או הנסיכות, וכשהייתי גדולה יותר הן התחפשו לכל מיני דמויות נשיות ומיניות, ורק אני תמיד הייתי איזו חיה או מישהי מכוערת. נכנסנו למסיבה והרגשתי איך זה להיות מחופשת "יפה", הרגשתי טוב. היה מצחיק כל כך, רקדנו ושתינו, ושתינו ורקדנו, וכל הזמן פיזזנו בין הבר לרחבת הריקודים, ובשלב מסוים אני כבר הייתי כל כך הפוכה שסירבתי לכל משקה, אבל לאדר התגלתה פתאום קיבולת מרשימה במיוחד, והבר, שנהיה עכשיו אקטיבי והגיע לרחבה, לא הפסיק להעביר בקבוקים ודליים ואבטיחים, ואדר טעמה מכולם. הענקתי לה את אות מצטיינת הערב בשתייה ופרשנו לאזור שהיה בחוץ להתקרר מעט ולנשום אוויר. היו איתנו בחוץ עוד הרבה אנשים, רובם מוכרים, ושוחחנו איתם ופתאום אני מרגישה את עצמי נופלת לאחור, אבל לא מבינה מה קורה, לפחות לא מספיק מהר בשביל להגיב, ובסוף הנפילה הזו, שהרגישה כמו נצח, הראש שלי נחבט חזק ברצפה. אדר מיהרה לעזור לי לקום, "יחסית לאחת שמחופשת ל"יפה", את לא נופלת כל כך יפה"..

שמש בעיניים, הלשון נדבקת לחך מיובש, אני מרגישה עוד מנומנמת, רוצה לחזור לישון, אבל אז הכאב מכה בי. "בוקר טוב, "יפה"..", אדר כבר ערנית למדיי, אני עכשיו מבינה שאני במיטה שלה.

"אדר, כואב לי הראש ממש!!"

"אוי, מתוקה, את רוצה אקמול?"

"לא, זה לא כאב כזה.. כואב לי איפה שנפלתי!!"

אבל, לסיכום, פורים הזה היה בהחלט שווה ביותר- ריקודים נרקדו, התחלות נרשמו, טלפונים חולקו, אך שיחות לא היו (וטוב שכך, אני לא ממש זוכרת בחורים שדיברתי איתם ולמי נתתי טלפון..).

מוזר לי קצת שכתבתי פוסט כזה. לא מתאים לי. אולי הנפילה שינתה לי גם משהו באישיות (עדיין כואב לי ולא נראה לי שזה אי פעם יעבור. אני כנראה אצטרך ללמוד לחיות עם הכאב הזה).