נכון שזו הזדמנות מעולה, ונכון שישלמו לי על כל השעות הנוספות, אבל כשלקחתי על עצמי את הפרויקט הזה לא חשבתי שהוא ימשיך לי לתוך תקופת המבחנים. ועכשיו, הפרויקט, העבודה, ההתנדבות, וה.. נו.. מה זה הדבר הזה שאני עושה?.. לימודים!!
אני כל כך עסוקה שכשהתיישבתי אתמול בערב על האסלה, גיליתי שהלכתי כל היום עם הצד של החוטיני בין הרגליים, ועם מה שאמור להיות החלק התחתון בצד. תהיתי אם לסדר את זה או להישאר ככה..
"תגידי, אדר. לשם מה בנים טובים?"
"הם תולים דברים"
"באמת?"
"נו, תחשבי, אם את צריכה לתלות משהו, איך את עושה את זה?"
"שותפה שלי תולה לי.."
בנים בימינו נהיו אומואים. אני רוצה גבר של פעם, שיודע לתפעל מקדחה, שמבין על מה הוא מסתכל כשהוא מרים את מכסה המנוע, שאי אפשר למרוח אותו במוסך, שיודע לתקן דברים בבית, ועל הדרך- שיתלה לי כמה דברים. אבל בינתיים, אין לי אוטו והכל בבית פועל מצוין, ושותפה שלי תולה לי דברים, ככה שבינתיים- אין לי צורך בגבר. כנראה שאני בעצם רוצה לבד.
חלמתי חלום שבסופו פספסתי את האוטובוס והלכתי לאיבוד. כמו תכנית ריאלטי זולה, גם החלומות שלי איבדו את השנינות שברבדים הסמויים. באותו אופן, חלמתי עליו. בחלום הלכתי ברחוב וניסיתי להסביר לעצמי למה אנחנו לא ביחד. נתתי את כל הסיבות שקיימות במציאות, מחוץ לחלום, אבל בחלום היה לי קשה לוותר עליו. אולי גם במציאות. למה להיאחז בקלף נמוך עם הסתברות גבוהה להחליפו באחד טוב יותר?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
