אני יכולה לכתוב שהייתי עמוסה ולחוצה. וזה גם יהיה נכון. אבל לא זאת הסיבה שלא כתבתי. גם היום הארוך בשנה נראה לי כל כך קצר. הזמן נוזל לי בין האצבעות. עוד חברה מתחתנת. איך זה קשור? פשוט ככה.
אני מתעוררת ולוחצת על 'נודניק'. בערך שבע פעמים. כבר אין טעם ללכת לשיעור. וגם לא לזה שאחריו. אני מתארגנת לי באיטיות לעבודה. כשאני יוצאת מהעבודה בערב אני רואה את האוטובוס מתקרב לתחנה. אני עוד רחוקה אבל לא מוותרת, רצה מהר, עולה ברגע האחרון, אופס.. אני באוטובוס הלא נכון. לא נורא, יש לו תחנה לא רחוקה. אני לוחצת על ה'עצור' קצת לפני התחנה, אבל הוא ממשיך.
"נהג, יש שם תחנה".
"לא צלצלת בזמן".
מה זאת אומרת 'לא צלצלתי בזמן'?!?!?! מי קובע מתי הזמן האידיאלי 'לצלצל'? הוא יכל לעצור אם רק רצה. למה אנשים צריכים 'לצלצל' לאוטובוס? הוא לא מכיר את התחנות?? למה אני אמורה להכיר את כל התחנות מראש כדי לנסוע בתחבורה ציבורית? ובטח ש'צלצלתי' בזמן!!!
אני יורדת בתחנה הבאה והולכת הבייתה, כרבע שעה יותר מהרגיל. אני מתיישבת מול המסך ומגלגלת לי אחד. מנשנשת. מחליפה תחנות. 'משחק המושבעים' נראה מסובך עכשיו מתמיד. אדם סנדלר מעולם לא היה כל כך מטופש. אני יורדת לפאב הבית שלי ונפגשת עם כמה חברה' מהלימודים. בחור שיצאתי איתו עד שהחליט לצאת מניאק אומר לי שלום. אחר כך אנחנו משתדלים להתעלם זו מזה.
אני חוזרת לחדרי ומתיישבת מול המחשב, מוחקת מיילים, מתעדכנת אם יש מטלות להגשה שפספסתי באיזה קורס. גם היום אני לא כותבת פוסט. אני קוראת קצת ונרדמת באמצע הפרק, הספר נשמט לצדי.
בלילה, אני חולמת שאני עושה הכל. הולכת לאוניברסיטה, נוסעת באוטובוסים ו'מצלצלת' בזמן, מבשלת לעצמי אוכל טעים, מתקשרת לסבא וסבתא, מחליטה מה אני עושה שנה הבאה, מסדרת את החדר, מחליפה ארון חורף בקיץ (ומפרידה ביניהם מחדש אחרי שהתערבבו..), הולכת לספינינג, לומדת, כותבת.. אני מתעוררת כל כך עייפה ומתחילה עוד יום מחדש.
התגעגעתי,
UC
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
