לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

הריק הזה שנקרא חיים



Avatarכינוי:  Una Chica





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2008    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2008

סתם קיא ורבאלי


השיר הבא מוקדש לבני

 

 

אני מרגישה חלשה, פיזית. אני צריכה לקבל (סליחה עם הקוראים הזכרים, אבל מה לעשות- נכנסתם לבלוג של בחורה) ואני ממש עצבנית. ההורמונים משתוללים וביחד עם ההשתוללות הטבעית שלי כשאני רואה אותו.. אז גם הסופ"ש הוא די חטף ממני. אני עושה את זה בכוונה. מענישה אותו. מענישה גם על דברים שאני בקושי זוכרת. מוזר, אבל פעם לא חשבתי שהוא פגע בי כל כך, וכנראה שכן. כנראה שהדחקתי כל כך הרבה זמן את הכאב הזה, או שאולי התערבבו לי בדרך עוד כאבי חיים אחרים. בכל מקרה, הגוף שלי עכשיו קטן מדי בשביל להכיל את כל הזעם הזה. יש לי משאלה כמוסה שהוא יקום יום אחד ויצעק: "די, Chica! אני לא שק החבטות שלך!!". וילך. אבל הוא נשאר לספוג עוד, כאילו הוא יודע שזה מגיע לו, או שהוא חושב שאני אגיע לסיפוקי ואפסיק.

"אני באמת רוצה להשתחרר מזה", אמרתי לו.

"אז תשחררי".

אבל זה כל כך קשה. אני לא יודעת לסלוח. יש לי אגו גדול כל כך וציפיות לשלמות מאנשים. איך אפשר לעבור הלאה כשמישהו פגע בי ככה, אפילו בלי להתכוון, בכאלו עוצמות. אני נאחזת בכל הרע שהיה ולא מרפה. עצוב לי עכשיו, ולכאורה אין סיבה. אני מותשת מהסופ"ש הזה. אין לי כח אפילו להיות בדיכאון.

נכתב על ידי Una Chica , 29/6/2008 00:40  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לUna Chica אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Una Chica ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)