הריק הזה שנקרא חיים

שמי הלילה השחורים מוארים בערפל אפרפר. הדרך מתארכת, אינסופית. אני לבד על הכביש ומרגישה לבד בעולם. צרור המפתחות שנחבט מדי פעם בברך ימין שלי שומר עליי ערה. ברקע מוזיקת אמביאנט שקטה, ובפנים גם שקט, עכשיו. הלחיים שלי עוד דביקות מעט מדמעות מלוחות. העיניים שלי אדומות ונפוחות. הראש שלי כבד כאילו שתיתי בקבוק יין שלם לבדי. אני לא יכולה להפסיק לחשוב כמה אכזבת אותי. אני בוחרת להתאכזב. אני מצפה שתהיה שונה כל פעם מחדש. זה מטופש. עכשיו הכל ברור. שיהיה לך לילה טוב.