הריק הזה שנקרא חיים
|
 כינוי:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2008
טוב לבד
אחרי כמה פעמים שראית את שמך על המסך הקטן והתעלמתי, הפסקת. כנראה זה לטובה. אני לפעמים קצת מתגעגעת, רוצה לספר לך על משהו שבטח תבין, אולי תצחק קצת, אולי תשתוק דווקא כשארצה לשמוע את דעתך. או אולי, כמו שלפעמים כבר קרה, תמלמל שעכשיו זה לא זמן טוב, שתחזור אליי. ותשכח. ואז תתקשר למחרת ותגיד סליחה ששכחת, מבלי שאני אשאל. ואז אני אחשוד, אולי זה הכל משחק בשבילך? אולי אתה לא באמת שוכח, כי אני דווקא כן. וחוץ מזה, אתה יכול להתקשר מתי שרק תרצה, כבר אין לזמן כל חשיבות- אני ממילא לא אענה. אני מרגישה כאילו לא הפסדתי דבר, כי מעולם לא רצית וידעת לתת. לפעמים אני מרגישה לבד, אבל אני יודעת שאיתך לא הייתי מרגישה אחרת. חשבתי שתמיד תהיה חלק מחיי, אבל אתה עושה לי כל כך הרבה רע שעדיף לי בלעדייך.
ועכשיו מה?
לפני כמה ימים קראתי כמה קטעים בבלוג שלי ונחרדתי. אני קוטרית. אין פוסט שאני לא מתלוננת בו. ועכשיו אני מתלוננת על זה שאני מתלוננת.. אני רוצה להפסיק להתמרמר בבלוג שלי, אבל קשה לי לכתוב על דברים טובים, פשוט כי הם לא קיימים. אז בגלל זה אני אנסה הפעם בכח:
משהו קטן וטוב- ממ... אוי, זה קשה. באמת שאין! אה!! הצלחתי להוציא אותו מחיי! אני רק מקווה שאני לא אתקפל מתישהו ואתן לו לחלחל את דרכו בחזרה..
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
