הריק הזה שנקרא חיים

..ואז את עושה איתי משהו ממש מגניב, והפאב כולו מאיר עלינו בגוון ורוד. אני מרגישה כאילו הצטמקתי ונכנסתי לתוך בית הבובות של ברבי. סביבנו כמה בחורים, שואלים שאלות, מתעניינים, "מה אתן עושות שם?". אנחנו מסבירות ומחייכות, צוחקות ומכלות את המשקאות.

אנחנו יוצאות החוצה, לשמי לילה כהים במיוחד, חם אבל רוח קלילה סוחפת אותנו למגרש החניה. האוטו שלך מחכה לנו, הוא עכשיו נראה לי כמו הפורשה עם הגג הנפתח שהייתה לי פעם, בעצם, שהייתה לברבי וקן. אנחנו נוסעות ומנפנפות לשלום, נפנופים קטנים של מלכת יופי.

אני אצטט את גאל מ"היפה והחנון" בתובנתה המעמיקה; "כמה טוב להיות יפה". או לפחות להרגיש ככה.