הריק הזה שנקרא חיים

היינו בחדר קטן ודחוס. רק מיטה קטנה והמון בלאגן. לא מתאים לה, לפסיכולוגית*, כל הכאוס הזה מסביבה. היא יפה יותר מתמיד, מעט רזה יותר, והאור הרך, הצהבהב, של החדר מלטף את עורה השזוף. היא מניחה את שתי כפות ידייה על פניי, מסיטה מהן את שיערי ומביטה בי במבט חם. פתאום אנחנו מתנשקות. רגע אחד היא מעליי, ובשני- אני. אני מנשקת אותה, ונוגעת. כתפיים, חזה מותניים. ידיים נשלחות תחת גופיות דביקות. כמה פעמים דיברנו על זה שהחזה שלנו באותו הגודל ממש. עכשיו הוא גם מרגיש זהה. היא שולחת יד אל בין רגליי, ומחייכת. אני כבר משתוקקת להרגיש אותה שם, ולשלוח יד, שתרגיש גם אותי. היא מושכת את היד חזרה, ומדברת בטון רך ונעים, מצחקקת את המילים, "מישהי במחזור"..

Fuck!! איך שכחתי?? אני במחזור.