הריק הזה שנקרא חיים

אני ערומה, לחלוטין. מסביבי כולם לבושים. נראה לי שהם לא מתרגשים מהעירום שלי. אני יושבת ולצדי טליה, בחורה רעה וקנאית מימי בית הספר, כשעוד הייתי מסתובבת עם חבורה של בנות. עכשיו היא נחמדה אלי, ונראה לי שהיא לא כל כך נוראה אחרי הכל. אדר מצטרפת ומתיישבת מצידי השני. אנחנו צוחקות ומתחבקות.

החדר גדול ולבן, לבן מסנוור. אנחנו יושבות על כסאות תלמידים, קטנים כאלו, ולמרות שאני מרגישה ענקית הכסא מכיל אותי ואת כל הטוסיק שלי בשלמותו. מסביבנו עוד אנשים, רובם מבוגרים. מולנו במה נמוכה מאולתרת ועליה מתחיל מופע. כמה זקנים וזקנות צוהלים שרים ורוקדים. האווירה שמחה אבל אנשים עוזבים והחדר מתרוקן בהדרגה, עד שמלבדנו נותרים עוד מספר צופים בודדים.

אני משלבת רגל על רגל ומוחאת כפיים ואז שמה לב שהבטן שלי בולטת וגדולה, אני מנסה להתכווץ מעט, להסתתר ורק אז מתוודעת למלא עירומי, אני מנסה לחסות את החזה אבל הוא ממשיך להציץ, הגוף שלי גדול מדי בשביל להסתיר אותו עם שתי ידיי בלבד. אדר וטליה שמחות, מוחאות כפיים, אני צוחקת אבל גם נבוכה..

השעון מצלצל. רגע, לא הספקתי לערוך עוד את החלום. אני לא יכולה להתעורר עכשיו, עוד אין לו משמעות.. עכשיו איך אני אבין מה לעזאזל קרה פה??

למישהו יש רעיון?

לפני שבוע הוא הציע לי חברות. לא באמת, בפייסבוק.

הייתי חיילת חדשה בבסיס, והוא היה כבר הרבה זמן במחלקה. הוא הראה לי את הבסיס, המחלקה. הסביר לי את התפקיד, את החיים. הצחיק אותי כשהיה לי עצוב, הכין איתי פסטה כשהיינו רעבים, ראה איתי סרט בטלוויזיה כשהיינו משועממים. הוא היה החברה הכי טובה שלי אז, כשהייתי לבד, רחוק מהבית. כשרק היה שולח הודעה, "הי, צ'יקה, שאני אקפוץ לבקר?", הייתי נמלאת פרפרים, חום בבטן. לידו הייתי מחייכת. וכשהעבירו אותי הוא דאג לי. הוא נלחם בשבילי. הוא המשיך לעקוב ולהתעניין. הוא אפילו הגיע לבקר.

"מה, לא תתני לי חיבוק?"

החיבוק הזה הרג אותי. רציתי שיימשך לנצח, או שיפסיק מיד. הרי זו סתם התעללות. תזכורת למה שלעולם לא יהיה שלי. והוא חיבק ולא הרפה, והחיבוק שלו חימם אותי ואת החדר כולו. ושוב חייכתי, לרגע. וכשהלך התמלאתי עצבות.

הלילה חלמתי שאנחנו שוב שם, ביחד. החלום שלי היה כל כך מתוק, לא רציתי להתעורר. הסתובבנו שוב כמו שני ילדים, צחקנו. אמרתי לו "די. יותר מזה ואני אפגע. יותר קרוב ואני אשרף". אבל הוא המשיך, לצחוק, להיות שם. התעוררתי והבנתי שזה יכול לקרות שוב, אפילו שלא איתו. אני יכולה להתאהב שוב. עוד יכול להיות לי טוב.

לפני שבוע הציע לי חברות, בפייסבוק. כמובן שהסכמתי. פעם אני הצעתי לו.