לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

הריק הזה שנקרא חיים



Avatarכינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2007    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2007

אפילו הכותרת שלי בבאסה


כל דבר קטן מקפיץ אותי. גורם לי לתעוקת לב, פאניקה, נדודי שינה. כשלא קורה כלום הכעס מומר לעצב. אני שוב מרגישה את זה מתחיל; הבכי בלילות (שלא ברור למה הוא מגיע), חוסר המיקוד, תשישות, תוגה. אני לא רוצה להשאב לשם שוב. כבר כל כך הרבה זמן שאני מרגישה ככה. אתמול חשבתי על זה שאלו אמורות להיות השנים היפות בחיי (ממש לא כקלישאה), ואם אני לא אשים לב הן יחמקו ממני ואני אמצא את עצמי רווקה ממורמרת בת 35, עם עבודה בינונית ועשרה קילוגרמים עודפים. עכשיו אני צריכה להחליט- לקחת כדורים נגד דכאון, או לא לקחת.


אתמול חלמתי עליך עוד חלום. הפעם כעסתי הרבה פחות והתגעגעתי אליך. בחלום שלי ההורים שלי קנו את הבית של ההורים שלך, ונתנו לי את החדר שלך. אתה לא היית בחלום, אבל אני הייתי בחדר שלך והרגשתי את הנוכחות שלך כאילו היית בו גם אתה. שכבתי במיטה שלך והרחתי את הריח המוכר של החדר שלך. בחוץ היה לילה ובשמיים ירח מלא, זהוב וזורח, בדיוק כמו בפעם האחרונה שהייתי אצלך.

מעניין אותי מה זה אומר שהחלפתי אותך בעצמי בחלום שלי. למה אני מתגעגעת אליך פתאום? אולי כי אני מרגישה בודדה..

תמיד כשאני חושבת על מישהו מהעבר, ובטח כאשר אני חולמת עליו, הוא מופיע בחיי זמן קצר לאחר מכן. יכול להיות שעד כה היה מדובר במקריות, אבל אני מאמינה שקיימת מן חוקיות כזאת, שכח עליון כלשהו מכין אותי למפגשים הכביכול-אקראיים האלו. אין שום סיבה שנתראה, אבל אולי זה יקרה. ואולי זאת סתם אמונה טפלה, ולא נתראה שוב לעולם.

נכתב על ידי , 28/9/2007 02:00  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני מאוד מקווה שאלוהים מאמין בקארמה


דברים רעים שקרו היום:

# חיכיתי שעה בתור בקופ"ח

# בעל הבית שלי איים עליי בתביעה משפטית- כנראה שזה יעלה לי די הרבה (זמן, כסף, יזע ודמעות)

# התעלמו ממני בתחנת הדלק (עד שצפרתי כמו משוגעת וצעקתי שאני לא בלתי נראית. הראתי להם מה אדי- דלק ועצבים יכולים להוציא מבן אדם..)

 

דבר טוב שקרה היום:

# ירד גשם

 

לסיכום: כשישבתי בתור בקופ"ח, חיכתה עוד מישהי שישבה עם חברה שלה. כנראה שהיא עברה איזו תאונה נוראית כי היא סיפרה לחברה שלה על כל הניתוחים שהיא עברה ועל כל אלו שהיא עוד צריכה לעבור (שיקום מלא של גפיים ופנים. היא גם הייתה די מצולקת ממעט העור החשוף שראיתי). השיחה שלהן הכניסה אותי לפרופורציות.

נכתב על ידי , 23/9/2007 23:20  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפעם הראשונה שלי


שלשום עישנתי עם כמה חברים, שתינו כמה בירות ונשנשנו כל מיני חטיפים מלוחים. כשחזרתי הבייתה השעה הייתה מאוחרת, אבל משהו עדיין היה חסר לי. מן חרמנות-לא-מינית, או אפילו ערגה אמיתית, למשהו מתוק. פתחתי את המקרר, ידעתי מה אני הולכת לעשות. הפה שלי התמלא רוק, יכולתי לחוש בבלוטות הטעם שעל לשוני מתחדדות, השפתיים שלי נפתחו מעט, מתכוננות. הוצאתי אותה כשהיא שלמה לחלוטין, עוגת גבינה ופירורים טרייה. לקחתי כפית וידעתי שאין טעם בצלחת. הכפית הראשונה רק הגבירה את התשוקה לנוספות שבאו אחריה. הרגשתי כאילו כל מרכיבי העוגה עורכים מסיבה בפה שלי. כמובן שהגבינות היו הראשונות להגיע (והן באו בהמוניהן), הוניל היה אורח הכבוד, הפירורים נתנו אופי מיוחד למסיבה ואפילו מר לימון הופיע לביקור חפוז. בשיא המסיבה, הטעמים התערבבו זה בזה וכבר לא יכולתי להכיר כל אחד בנפרד.. פתאום הרגשתי את זה.. מן אורגזמה קטנה בפה שלי. כל אורחי המסיבה התפזרו והשאירו אחריהם ניחוחות ממה שארע רק לפני רגע. שבעה ומסופקת פרשתי מהמטבח למיטה.


כמובן שאחרי כל זה עשיתי ביד, גמרתי באמת והלכתי לישון..

 

נכתב על ידי , 21/9/2007 16:55  
48 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לUna Chica אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Una Chica ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)