בס"ד

השעון מצלצל בארבע. אני פוקח עיניים. הדבר האחרון שאני רוצה לעשות עכשיו הוא לצאת מהמיטה.

אני מקווה שערן לא יתקשר. אם ערן מתקשר זה אומר שאני חייב לקום. הוא הרי לא יגיע לבדו.

אני מכוונן את מכשיר הרדיו הישן לקלוט מוסיקה טובה, מוסיקה של  לילה.

ערן מתקשר ב 4:05.

אני מתעורר שוב ב 4:15  ועכשיו כבר אין זמן להתמהמה. בזריזות אני מתלבש ויוצא אל החשיכה.

חשוך בשכונה הירושלמית. רק צרצור צרצרים נשמע מקרוב. ריח ביוב עולה באפי.

אני ממלמל את ברכות השחר, אך ריח הביוב מטרידני, שהרי אי אפשר לו לאדם שיתפלל ליד מקום זוהמה. בלית ברירה אני לוטה פני בטליתי וממשיך לברך.

בכל פעם שאני יוצא כך אל הלילה המאוחר אני חושב לעצמי שמחר אקדים לצאת לסייר בכרכי העיר. שהרי אני איש של לילה. ושעות של לילה יפות עלי עד מאוד.  שקט ששורר לו בעולם משרה שלווה והחושך מכסה על כל הפגעים.

נפגשנו בבית המדרש.  ערן כבר עמוק בתוך הדף