לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שקט.



כינוי:  one more smile

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2008

תגידי לו שזה נגמר


תגידי לו שאת עוזבת

תגידי שהלב אמר, שכבר הגיעה השלכת..

 

 

נפרדנו.

נפרדתי, מדויק יותר לומר.

 

שנה וחצי. שנה וחצי הכי מדהימות שהיו לי בחיים, מלאות בחוויות, זיכרונות יפים, מתנות, סימנים.

למדתי ממנו כל כך הרבה, ולימדתי אותו גם.

שנינו לא אותם האנשים שהיינו בהתחלה.

לא יכולתי להמשיך יותר.

לשקר.

לי ולו.

בעיקר לו.

 

הבנתי שאני חייבת לעשות את הצעד הזה, כבר מלפני זמן רב. אך את האומץ לא הצלחתי למצוא.

לא יכולתי לחשוב או לדמיין אותו בוכה, אומר לי "אל תעזבי אותי". לא הצלחתי. צבט לי בלב בכל פעם שעשיתי את זה.

וביום רביעי זה קרה. הצלחתי. כל הכבוד קארין.

אומנם זה היה בטלפון, ואומנם אפילו לא תיכננתי את זה בא, ונכון שזה הוא שבכלל יזם את השיחה כי הוא ידע שזה מה שאני רוצה כבר הרבה זמן, אבל הצלחתי.

אמרתי לו, אמרתי לו שאני רוצה להיפרד.

אלוהים כמה שזה היה קשה. רק לחשוב על להוציא את המילים הללו מהפה שלי.

אחרי שלילה קודם אמרתי לו כמה שאני מתגעגעת אליו, וכמה שאני אוהבת.

נראיתי שקרנית. בפני עצמי בעיקר.

והוא הבין. והוא בכה. והוא נשבר. טיפה.

אבל הוא היה מקסים.

הלוואי שהייתי מתאהבת בו. הלוואי. הייתי הבחורה הממוזלת ביותר בעולם.

אבל לא הצלחתי. הלב לא רצה.

הוא אמר שהוא גאה, שהוא גאה שלקחתי את האומץ.

שהוא תמיד יאהב אותי. ושהוא לא יעלם.

הערצתי אותו על הכוחות האלו.

הוא באמת קיים.

הוא לא נעלם.

הוא יעזור לי לעבור את זה.

כמה אירוני זה- אני נפרדת ובסוף זה הוא שתומך בי ומנחם אותי.

 

 

באמת שזה קשה לי.

ובאמת שזו הולכת להיות תקופה קשה אפילו יותר מעכשיו, בעיקר עם החפיפה על הראש.

אני לא יודעת איך אני הולכת להמשיך בלעדיו, ובאמת שזה הסופ"ש הכי קשה שהיה לי אי פעם.

אם זה לא נוראי להגיד, הייתי מעדיפה להיות עכשיו בצבא.

 

כואב לי נורא בלב. וכל דבר מזכיר אותו. אני רק מסתכלת על הסביבה שלי ורואה שאני לובשת דברים שהוא קנה לי, ומסתכלת על השעון שהוא קנה לי במתנה ליום הולדת, ויושבת עם הפן שהוא כל כך אהב שעשיתי, והנעליים שקניתי יחד איתו.

והכל.. הכל שייך לו.

קארין החדשה היא בזכותו.

וכל התמונות על המחשב- הוא מופיע בהן.

ואם הוא לא מופיע- הוא צילם.

וזה קשה, ומסובך, ומבולבל.

אבל אני אעבור את זה. אנייודעת.

אני יודעת

ויהיה טוב.

ואני אמצא אדם שאני אוכל לאהוב.

 

אני רק יודעת שהוא היה בנאדם מדהים. ושאם אני מתארת את החבר שלי הבא, הוא יהיה כמוהו.

מבחינת היחס, הכבוד, הדאגה, ההשקעה.

מבחינת הכל!

 

לעזאזל!

 

יהיה לי טוב.

אני יודעת.

נכתב על ידי one more smile , 8/11/2008 13:46  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



3,051
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לone more smile אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על one more smile ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)