שקט.

אני לבד.

אני מרגישה כל כך לבד.

וזה כבר לא רחמים עצמיים. פאק. זה ממש לא.

אני יודעת שאני לבד.

לפחות כשאני בבית.

אני רוצה להישאר בצבא לנצח. זה מה שאני באמת רוצה.

גם עם החברה היחידה שלי אני לא מצליחה באמת להסתדר.

נפגשתי איתו.

יש לו חברה חדשה.

היא יפה. ונשמעת חמודה. וכל החברים שלו כבר אוהבים אותה.

נפלא.

זה רק מה שהייתי צריכה לשמוע.

נהדר לי ממש עכשיו על הלב.

אני מחפשת מה לעשות, ולא מוצאת

ובאמת כל מה שאני רוצה עכשיו זה מערכת יחסים טובה.

לא יותר מיזה.

מישהו להתקשר אליו, מישהו לשלוח הודעות סתם ככה...

מישהו לצאת איתו, מישהו להתרגש איתו, מישהו שיצפה לי ויחכה לי.

מישהו שאוכל לאהוב.

זה הכל...

פשוט יש בי כל כך הרבה אהבה להעניק. ואני רק מחפשת למי.

אני כל כך צריכה מישהו בתקופה הזו. לעזאזל.

לא טוב לי.

ברגע שאני מגיעה הביתה אני מגלה שלא טוב לי.

אני לא רוצה להיות לבד.

איך הצלחתי להגיע למצב הזה ?

איך?