שקט.

באמת שזה כבר מפחיד אותי.

אני פוחדת מהמצב הזה, ממה שהולך פה.

לא רוצה לחשוב על זה אפילו. המראות של זה, הידיעה שמלא אנשים שאני מכירה הולכים להיכנס לשם.

זה משתק אותי.

עכשיו כשאני בפנים ויודעת, זה מפחיד יותר בכמה רמות. אפילו במלחמה לא פחדתי בצורה כזו.

לעזאזל עם העסק הזה.

כלום לא השתנה פה. הכל כרגיל.

אותו מצב. חפיפה. ארוכה מדיי.

אבל אני נהנית. באיזשהו מקום אני אפילו לא רוצה לסיים. כי טוב לי נכון לעכשיו.

אני צריכה להשיג עוד משהו אחד וסיימתי.

אני מסתדרת טוב עם החבורה, ומעגל החברים שלי, גם אם זה נכון רק לבסיס, מתרחב בצור המשמעותית.

טוב לי כשאני מגיעה לשם.

פשוט ככה.

אני באמת רוצה שהתקופה הזו תישאר להרבה.