התקופה האחרונה היא לא התקופה האידיאלית בשבילי. אני רואה את חבר שלי רק בסופשים.
החודש הזה לפני הגיוס נראה כמו נצח.
אני לא מאמינה שמצד אחד אני כבר ממש רוצה להתגייס כדי לעשות משו עם עצמי ומצד שני אני מרגישה שאחרי זה החיים שלי ילקחו ממני.
אני גרה בחור שאני לא מדברת שם כמעט עם אפחד. אין פה גם מה לעשות. כמו שכבר אמרתי חור.
רוב האנשים שהכרתי מאז שהתחלתי ללמוד בחיפה גרות שם באיזור. אבל החלטתי כבר להתרחק מהן.
וגם אם הצלחתי לשמור קשר עם אחת מהן אני לא מסוגלת מבחינה כספית לנסוע ולהפגש.
אז כן אפשר להגיד שאני כבר שבועיים תקועה בבית בלי לעשות יותר מדי.
שהתחילו הלימודים הרגשתי כל כך מוזר שכולם הולכים לבית ספר ואני בבית יושבת ולא עושה כלום.
מרגישה כאילו החיים כאלה ריקים. הייתי בטוחה שאני אשמח שסיימתי לימודים ואני לא אצתרך לחזור למקום הזה.
אבל הייתי שמחה לחזור לתקופה הזו לכמה ימים. אחרי הכל 12 שנה מהחיים שלי ביזבזתי שם.
אני כבר לא יזכה לערוך את הקניות האלה בכל שנה של לקנות לי איזה יומן חמוד ואולי גם קלמר ואז להתלהב ולהראות לחברות מה כל אחד קנה ביום הראשון של הלימודים. אבל זה יותר זיכרונות מהחטיבה.
לפני שטסתי לחול לקחתי כלבים לטיול משו כמו 4 שעות וקיבלתי 40 שקל לכל שעה. קיבלתי קצת כסף ואיתו אני צריכה לחיות עד שאני יקבל כבר משכורת מהצבא שגם היא לא מי יודע מה. אבל אני מסוגלת לחיות איתה. כל עוד יהיו לי נסיעות חינם שאני כל כך מחכה לרגע הזה.
פתאום כשאני יושבת בבית כל המחשבות האלה של מה שאני יעשה בעתיד. מה אני אלמד ומה אני אשקול בכלל להיות?
ואני לא יודעת.. לא יודעת מה המקצוע שאני רוצה לעסוק בו.
שאלה כזו משמעותית.
איך אנשים מחליטים פתאום ללכת להרשם לאיזה אוניברסיטה או מכללה ויודעים מה הם בדיוק רוצים?
אני לא רוצה להיות מאלה שישקיעו 4-3 שנים מהחיים שלהם על תואר ואחרי זה בכלל לא יהיה בו שימוש.
אמא שלי מצפה ממני שברגע שאני ישתחרר מהצבא אני ישר אלך ללמוד איפשהו לתואר. זה כבר מרגיש כל כך קרוב.
התחלתי שוב קצת לצייר. אבל אני צריכה השראות כל הזמן.
התחלתי גם כמעט כל יום לעשות הליכות כל ערב. סוף סוף לעשות משו טוב עם עצמי.
אמא אמרה לי שהיא רוצה שאני אלך לפסיכולוג כדי שיעלה את הביטחון העצמי שלי. הסכמתי ללכת כי אחרי הכל זה חוויה אבל אני לא חושבת שפסיכולוג יעשה עבודה ש19 שנה אני לא הצלחתי לעשות. אבל אני מקווה שאני יצליח לעבוד שם על עוד נקודות חלשות.
אז הלכתי לפגישה ראשונה. בהתחלה ממש לא רציתי כי הרגשתי כאילו אני הולכת לראיון וזה תמיד מלחיץ אותי הדברים האלה.
אבל הוא התחיל לשאול אותי שאלות ובאמת שהיה לי קל לדבר ושיתפתי אותו בהרבה דברים חחחחח וכבר באלי לחזור לפגישה הבאה בשבוע הבא.
יומולדת לאמא, ראינו סרט. חחחח איזה יד מוזרה יצאה לי תתעלמו
הכנתי לה ברכה ליומולדת
התחלתי לצייר את החתול שלי, עכשיו זה קצת יותר מתקדם אבל אני יעלה כשאני יסיים D:
זהו לבנתיים
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
