לא עידכנתי מחודש שעבר. צבא..
אז סיימתי את הטירונות ומשם המשכתי את הקורס של התפקיד שלי של הספקי אט''ל. קורס של חמישה ימים ורוב הקורס זה רק הפסקות מרוב שאין כמעט חומר ללמד.אבל סיימתי תקורס בהצלחה ויום חמישי כבר נקלטתי בבסיס האם שלי.
אולי הבסיס שלי הוא לא האופציה המושלמת שחלמתי עליה מבחינת מרחק. למרות שכבר יצא לי לנסוע לשם בחמישי ולחזור משם והנסיעה לא לוקחת יותר מדי זמן. גם ישלי אישור להגיע בשעה מאוחרת בגלל שהמעיר שלי אין הסעות אז זה בכלל טוב :)
עד כמה שאני לא אדם שמתרגש מטקסים ואני דיי אדישה לכל דבר שקורה מסביבי טקס ההשבעה באמת ריגש אותי. אולי טקס ההשבעה הזה לא היה טקס כזה מדהים כמו שאר הטקסים שהייתי בהם או סתם מסיבת הסיום בבצפר שהיה מושקע לעומתו. לטקס הזה אסור היה להזמין בכלל את ההורים והאנשים הקרובים. בזמן ששמו שירים והתחיל הקטע שכל המפקדים האיישים באים לכל חיילת אומרים לה איך היא הייתה בטירונות ומעניקות לה את הסיכה של הכומתה פשוט יצאו לי דמעות. קשה לי להסביר.
הטקס היה קצר ויחסית עלוב כי אפחד לא באמת היה שם אבל היה בו עדיין משו מיוחד.
הטקס היה ביום ראשון אחרי שסגרנו שבת. נכנסו לנוהל שבת מאוחר. נוהל שבת זה דבר נחמד כי אפשר לעשות מה שבאלנו ולהשלים הרבה שעות שינה :) לא עשינו שמירות כי יצאנו למשימה. רק אני לא יצאתי ועוד ילדה כי היה לי תור לרופא.
יום אחרי טקס ההשבעה הפקדנו תנשק וזה נראלי הרגע המאושר בחיי חחחחח
הסוף לכאבי כתפיים,שטפי דם ברגליים ומשו שצריך להסחב איתו גם לשירותים ולמקלחת ><
השיחה עם המפקדת האישית הייתה יחסית מאכזבת כי רוב הזמן היא הייתה עם הפלאפון כשדיברנו איתה, אבל היא הייתה נורא מובכת וזה היה חמוד מצידה. גיליתי שהיא גדולה ממני בחודשיים- שלוש ואחת המפקדות שם בכלל קטנה ממני ב חצי שנה.
הקורס שאמרו לנו שהמשמעת נשארת היה בכלל שכונה. חוץ מזה שניסיתי ממש לא לאחר הרגשתי שאפשר לעשות כל דבר. סוף סוף יכולתי להתגרד בלי לבקש רשות, לשבת איך שבאלי. רגל על רגל ולא ''ישיבה צבאית'' שבה מותר לי רק לנשום.
גם לא קיבלנו תמימיות המעצבנות האלה שגם איתם צריך להסחב לכל מקום ואם שכחת הואשמת על הפקרת מימייה חחח
אל הקורס היה לנו גם בנים אבל הם היו כאלה מעצבנים כי כל הזמן עיכבו לנו דברים בגללם כי הם לא יכלו לעשות שום דבר כמו שהמפקדים ביקשו.
המפקדים שלנו בקורס פשוט היו נסיכים, הייתה לנו מפקדת שהיא נורא נחמדה וגם המפקד. כששברנו איתם תדיסטנס היה בכלל ממש מצחיק והמפקדת גם כמעט בגילי. התחברתי למפקדים שלי בקורס יותר מאשר למפקדים בטירונות. הרגשתי שהם פשוט יותר מתחשבים והיה הרבה יותר נוח לפנות אליהם.
וזה מפתיע כי הם היו מפקדים שלי כולה חמישה ימים שזה פשוט כלום.
לחבר שלי היה יומולדת לפני עשרה ימים ובאותו יום לא יצא לנו להפגש כי אני הייתי בקורס והוא היה גם בבסיס, אבל נפגשנו בסופש.עדיין לא חגגנו לו בצורה נורמלית אבל כנראה שזה יהיה בשבוע הבא. גם לחברה הכי טובה שלי היה יומולדת שבוע אחרי וקבענו שנלך לפאב אבל בסוף לא יכולתי כי הייתי צריכה לקום ב5 כי היה לי בסיס. אז ישבתי איתה בבית ביחד עם המשפחה וכמה חברים ואכלנו עוגה.
שסגרנו שבת :) סוף סוף נפטרתי מהנשק הארוך הזה
לפני טקס ההשבעה
חחחח כן הנוף ברקע לא משו חחח
שרק קיבלתי את הסיכה לאחר ההשבעה
בקורס
חוזרת הביתה אחרי שבועיים :)
הכיף שבבית :)
כן השמנתי קצת. אני מאשימה את החומי חח :(
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
