יצאתי ממערכת יחסים ארוכה יחסית. מערכת יחסים שהייתי רגילה לתת הסברים לכל דבר קטן. הרגשתי רכוש מהכוון של הצד השני.
אם לא אמרתי משהו במקום או לא בזמן הנכון, אז מסתבר שהסתרתי את זה. כשלא רציתי להגיד דברים כי חושבת שעדיף לא להגיד אותם כי שום דבר לא יועיל בזה מסתבר ששיקרתי.
איכשהו תמיד לא יצאתי בסדר מכל כיוון. תמיד אמר לי את צריכה לשנות את זה כי את פוגעת בי.
ניסיתי וניסיתי לשנות לשפר יחס. אני יודעת שאני לא מעניקה יחס מושלם. אני יודעת שציפיתי ממנו ליחס יותר טוב ממה שאני יביא לו איי פעם.
אותם ואותם ריבים חזרו וחזרו. הגענו למקומות מכוערים מאוד.
פרידות חוזרות וחוזרות. חשבתי הכל בסדר כל זוג רב. אבל כל ריב יצא שאני צריכה להוכיח תעצמי כמספיק טובה בשבילו שהייתי בסוג של תקופת ניסיון. עד שאני אשתנה. המשפט הזה חזר וחזר. הגיע השלב שהוא מתעצבן מכל דבר קטן שאני עושה.
התקופה האחרונה ביננו הייתה פשוט נוראית.
ריבים כל יום יומיים.העדפתי לריב מולו פנים מול פנים, מאשר בשיחות. בשיחות הוא לא היה מדבר איתי יום ופנים מול פנים, עוד ניסיתי לרכך אותו ומצד שני להרוס עוד יותר.
השלוש חודשים- חודשיים האחרונים ידעתי שנפרד בשלב מסוים. כל פעם שהייתי נפגשת איתו ורק שומעת אותו מתלונן על דברים, גרמו לי לזלזל בו יותר.
הוא התעצבן עליי מהדברים הכי טיפשיים בעולם שגרמו לו פשוט לריב איתי ולהגיד לי פשוט נמאסת עליי. למה את כל הזמן גורמת לי לרצות שתלכי.
בסך הכל לא היה לי רע. פשוט כל המערכת היחסים שלי איתו נהפכה לשגרה. כל סופש אני איתו עושים כל פעם את אותו הדבר
וכשאמרתי לו שאני רוצה שינוי, היה חשוב לו להשקיע בדברים אחרים.
הסברתי לו שזה מה שאני מרגישה, הוא אמר שההפך הוא הנכון. אני הכי חשובה לו והוא רוצה לבנות איתי עתיד.
בשביל לבנות איתו עתיד הייתי צריכה גם לעבור גיור.
אני חסרת דת על פי החוק. אבל ההורים שלו החשיבו אותו כנוצריה. הרגשתי שלוחצים עליי בכיוון הזה מהמשפחה שלו. הוא אמר לי שלא אכפת לו מה הדת שלי אבל אמא שלו לא תקבל את זה. הסכמתי לעבור את הגיור הזה. ביקשתי מספר פעמים כהתגייסתי שישלחו לי הזמנה לקורס נתיב.
בכל מקום בצבא אמרתי שאני רוצה להתגייר, בטירונות, בקורס וגם בסדיר. ראיתי בצבא הזדמנות לעבור את ההתהליך הזה בדרך הקצרה ביותר.
בראש שלי רק לחשוב על לעבור את ההתהליך הזה זה עינוי. לא מתחברת ליהדות ולדתות בפרט.
בכלל לא הייתי שלמה עם זה והסכמתי לעבור את זה רק בשביל שאני יוכל להתחתן בארץ בצורה נורמלית כמו כולם.
החודש האחרון שלנו ביחד. הכרתי אדם בבסיס שיצא לי לראות אותו כל יום ויום אבל לא לדבר איתו. לא דיברתי כמעט עם אף אחד בבסיס הזה, חוץ מהאנשים שאיתי במחסן. לא ממש היו לי חברים. אני ילדה נורא ביישנית וסגורה. אני לא מהאנשים שמתחילים שיחה עם אחרים, אני צריכה שיתחילו שיחה איתי. יום אחד מהחיילים התחיל לדבר איתי שם. שמנו לב שיש לנו הרבה במשותף. אמרתי לו שאין לי חברים בבסיס הזה. הוא אמר לי שהוא יהיה חבר שלי בבסיס הזה. חייכתי ושמחתי שיש לי עם מי לדבר בבסיס הזה. רוב הבסיס שלי זה אזרחים עובדי צה''ל ואולי איזה 20 חיילים.
לפני שהכרתי אותו רציתי לעבור בסיס. שנאתי את התפקיד שלי ואת הבסיס הזה יותר. המיקום שלו כל כך נוראי. החזרה הביתה ארוכה ומתישה. איכשהו ברגע שהכרתי אותו באתי כל בוקר לבסיס עם חיוך שאני יראה אותו. אשכרה חיכיתי כל ערב לבוקר. לעוד רגע שאני יראה אותו.
הבנתי שהוא לא סתם ידיד בשבילי והתחלתי לערב בעניין הזה רגשות.
זה ביאס אותי כל כך, כי ידעתי שזה יצתרך להוביל לניתוק קשר משני הצדדים כי אני כבר נמצאת במערכת יחסים ולא סתם מערכת יחסים של כמעט שנתיים וחצי.
לא יכולתי להסתיר את זה מחבר שלי ואמרתי לו שנדלקתי על מישהו בבסיס. רבנו שוב. הרגשתי מפגרת שאמרתי לו את זה. ברחתי מהבית שלו בבכי. הסתובבתי בגשם לבד ברחובות. שוב נפרדנו. התיישבתי מתחת לבלוק, עוד הייתי עם מדים. רשמתי לידיד מהבסיס שאני והחבר נפרדנו ואני הולכת ברחובות בגשם. הוא שאל למה נפרדנו. אמרתי לו שנדלקתי עליו.
מפה ושם אני והחבר חזרנו. הוא קיבל את העניין נורא קשה. חשד בכל דבר. ניסיתי לנתק עם הידיד קשר מספר פעמים. היה לי ממש קשה לנתק איתו קשר. הגעתי למצב שאני צריכה להחליט מה לעשות. זו הייתה החלטה נורא קשה. בנתיים החבר שינה את היחס שלו לגמריי. התנהג הכי מושלם. היה הכי רגוע וסובלני אליי. צדדים שלא ראיתי אצלו. אהבתי את היחס הזה אבל הרצון שלי להתחיל מערכת יחסים חדשה היה יותר חזק מהלהמשיך להלחם במערכת יחסים הזו.
כשהייתי עם החבר, חשבתי על הידיד מהבסיס. ישבתי מבואסת אצל החבר כי אני לא ליד הידיד. הבנתי שאני צריכה לסיים את הקשר הזה. אבל היה לי מאוד קשה. החבר לא רצה לתת לי לסיים את זה. ניסה להבטיח לי שהיחס שלו יהיה ככה לתמיד. אני כבר לא האמנתי.
פשוט וויתרתי על המערכת יחסים הזו וזה היה צד קשה.
האירוניה שמספר ימים אחרי שנפרדנו קיבלתי זימון לכנס קורס נתיב והלכתי אליו.החלטתי ללכת לקורס נתיב עצמו אבל לא להמשיך לגיור.
אני רוצה לעשות רק דברים שאני שלמה איתם.
ועכשיו אני לא מרגישה שום רכושניות וחופשייה. טוב לי ולא מתחרטת על ההחלטה שלי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
