אז ביום שבת בהיר אחד.החלטתי להכנס לישרא ולראות מה הולך עם הבלוגרים שהייתי עוקבת אחריהם. חלקם מתו וחלקם עדיין ממשיכים לעדכן וזה מפתיע וגם נחמד. אז למה החלטתי לעדכן? את האמת אין לי מושג. אבל אני חושבת שזה לא יזיק לאף אחד חח.
אז מה עשיתי כל הזמן הזה ?
בעיקר צבא. שום דבר מיוחד. אני זוכרת שהייתי בסוג של דיכאון כזה מהשגרה היומיומית הזו, מהבזבוז שאני חווה בשירות הזה (ולא אני לא מעודדת לא להתגייס אלא ההפך), התפקיד שלי באמת מייאש ולא אהבתי אותו מההתחלה. אולי אני באמת לא עושה הרבה אבל זה ממש מדכא.
בתפקיד הזה יוצא לי כל הזמן לצאת עם נהג אחר כל יום. לא להכיר את רוב הבסיס שלך כי את כל היום בנסיעות ולהבין כמה את מפספסת בזה.
את מרגישה כל כך מבוזבזת והמחשבה שאת הולכת להשתחרר בגיל 21 ולא ב 20 כמו הרוב גם מעציבה אותך.שיש לך תוכניות ללמוד וטרינריה. את יודעת שזה הולך להיות קשה. בארץ בכלל.. כי יצא לי לקרוא תנאי קבלה ולפני שאת מתקבלת ל7 שנים של לימודים עלייך לעשות תואר ראשון בכלל..
וללמוד בחו''ל זו גם אופציה. אבל מצד שני לא באלך לעזוב ל 5 שנים את כל מה שאת מכירה. הבית, החבר החברות והמשפחה. לבוא ללמוד במקום שאת לא שולטת אפילו בשפה האנגלית ב 100 אחוז. אבל מצד שני 5 שנים וסיימת עם זה.
הנה עוד חודשיים אני משתחררת. לפני שבוע חגגתי בדיוק 21. היה נחמד. היה גם זמן איכות עם המשפחה וגם עם חברות. אפילו חברה שלא ראיתי שנה הגיעה וזה ממש שימח אותי.
להגיד שעכשיו אני בדכאון? אני לא חושבת.
מה שכן נהייתי יותר אדישה לכל מה שקורה בצבא. הרי אם אני יקח כל דבר ללב והיה לחוצה כל יום. זה לא נותן לי כלום. אנשים מסתכלים עליי איך את אדישה כזו. אני יודעת שאם זה לא יתבטא באדישות זה יתבטא באובר רגישות. ובאמת למה להתרגש מכל דבר באופן יומיומי. למה כל הדאגות האלה בראש.
התחלתי יותר לצאת לפאבים.עכשיו אמא שלי אומרת שהדבר היחיד שאני אוהבת לעשות זה לשתות בירה ><
כן כי אם אני יוצאת פעם ב שבועיים או חודש לפאב זה אומר שהדבר היחידי שאני עושה זה לשתות.
כן יצא שהשתכרתי יותר פעמים ממה שצריך. לאט לאט התחלתי גם למתן את עצמי. למצות את הקטע שאני צריכה לחזור הביתה ואני לא במצב של זה. במיוחד שאני תלויה בתחבורה ציבורית.
ואם מדברים כבר על תחבורה ציבורית.. כן אני עדיין לומדת נהיגה. אני מחכה לטסט שלישי. לצערי נפלתי על תקופה כל כך מסריחה של לימודי נהיגה וטסטים. כי ישר אחרי הטסט הראשון נפלה השביתה הזו של הטסטים לשלושה חודשים בערך. שגרמה לי לחכות מלא זמן עד שאני אגש לטסט שני. ועכשיו בגלל השביתה הזו אני גם צריכה לחכות מלא זמן עד שאני אגש לעוד טסט. זה מתסכל מאוד
חשבתי שלפני שאני אשתחרר כבר אני אקבל רישיון. בסוף נוצר מצב שרוב השירות שלי אני לומדת רק נהיגה.
ולדברים יותר אופטימיים
אני והחבר עדיין ביחד. היו לנו תקופות פחות טובות אבל עכשיו הכל בסדר.
ואני עדיין מתמידה ללכת לחדר כושר. לגבי תזונה פחות מתמידה חחחח. הייתה תקופה שירדתי במשקל ועכשיו העלתי את הכל. אז יש לי סוג של מטרה עכשיו. אבל זה קשה כי הרגלתי את עצמי לאכול על מיני שטויות ><
תכירו זו סארה (Sera)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
