The Heart Never Lies

בתקופה הזו אני מנסה להסתגל ליומיות. אני אולי קמה באותם השעות שאני הייתי קמה לבצפר אבל אני חוזרת בסביבות 6 ויותר מאוחר ואחרי 3 שעות אני כבר מתה לישון. אני באמת הולכת לישון מוקדם כי אני מעדיפה לנצל את הזמן שלי בבית על שינה ולאסתם לשבת בבית.

כל יום בדרך הביתה אני מתכננת לעצמי את הזמן הקצר שיש לי בבית.

התחלתי לעשות קצת אימונים בבית כי מאז שהתגייסתי עליתי קצת במשקל, בלי קשר ישר חורף אני כבר עולה כמה קילוגרמים חח.

. אני חושבת להרשם לחדר כושר אבל אם אני יצא להליכות בנוסף בערך כמה פעמים בשבוע, אז עדיף שלא יבזבז כסף על מנוי בשביל זה. אמא שלי רוצה שבזמן שאני בבית אני יתחיל ללמוד נהיגה, אבל בכלל תכננתי ללמוד את זה אחרי הצבא כי זה ממש לא לחוץ לי.

ואני חושבת גם אם לחפש עבודה, כי מה לעשות משכורת צבאית זה לא דבר שיכול לממן אדם בחודש.

אני ממש מתלבטת מה לעשות. כי גם לחפש עבודה עכשיו זה בעייתי כי אני לא רוצה לעשות משמרות ארוכות מדי ולישון ממש קצת בלילה ולהגיע שפוכה לבסיס. 

כבר התחלתי לעשות את התפקיד שלי ולא יודעת למה כמעט כל לילה היה לי סיוטים בלילה על דברים שקשורים לתפקיד ולצבא. כאילו אני מודאגת מכל מיני דברים שקרו באותו יום ואני פשוט חולמת על זה. אבל למזלי הסיוטים האלה נגמרו ומקווה שלא יחזרו כי ישנתי ממש לא טוב בלילה בגלל זה.

יום אחד קמתי שעה אחת יותר מאוחר וחשבתי שאני ממש יאחר לבסיס וממש נלחצתי. בלילה חלמתי על זה שאני צריכה לקום מוקדם, וקמתי פשוט כמעט כל שעה עגולה מתוך לחץ לבדוק שלא המשכתי לישון אחרי שכבר הייתי צריכה לקום.

בתקופת הלימודים הייתי ישנה 6 שעות ואפילו מדי פעם עד 3 שעות בלילה ולא הייתי חוזרת כל כך עייפה הביתה. גם תמיד הייתי ישנה באוטובוסים. עכשיו אני מפחדת קצת להרדם באוטובוס בגלל כל הסיפורים שקרו במדינה. פתאום כשאני לובשת מדים אני מרגישה שאני צריכה להזהר יותר מהרגיל.

יום שישי אני וחבר שלי הלכנו לראות משחקי הרעב ב V.I.P בקריון. פעם ראשונה שהייתי שם בVIP והופתעתי שהיה שם ממש ארוחה לפני שנכנסים לסרט. באנו לשם אחרי שאכלנו רק ארוחת בוקר כדי להיות רעבים ולנצל תוויאייפי כמו שצריך חח.

האוכל היה טעים ופשוט נכנסתי מפוצצת לסרט, חשבתי כבר איך יהיה לי מקום לאכול עוד פופקורן בסרט במיוחד שצריך לנצל את זה שאין הגבלה לפופקורן. חבר שלי המסכן סבל כל הסרט כי היה ממש מפוצץ. אני המשכתי לטחון גם בהפסקה לקחתי לי עוד קוראסונים וגלידה ופשוט ניסתי לנצל כ כל דבר שהיה שם גם אם לא רציתי בכלל להכניס את כל הדברים האלה לפה.

הלכנו לסרט הזה כי הרבה זמן רצינו ללכת לוויאייפי וזה הסרט היחיד שהיה בקולנוע בוויאייפי אז, ובכלל לא ראיתי  שפ סרט של משחקי הרעב לפני אז באותו יום שהלכנו לסרט ישבנו אצלי ועשינו מרתון של משחקי הרעב והשלמנו את שני הסרטים שלא ראיתי.

לא עידכנתי מחודש שעבר. צבא..

אז סיימתי את הטירונות ומשם המשכתי את הקורס של התפקיד שלי של הספקי אט''ל. קורס של חמישה ימים ורוב הקורס זה רק הפסקות מרוב שאין כמעט חומר ללמד.אבל סיימתי תקורס בהצלחה ויום חמישי כבר נקלטתי בבסיס האם שלי.

אולי הבסיס שלי הוא לא האופציה המושלמת שחלמתי עליה מבחינת מרחק. למרות שכבר יצא לי לנסוע לשם בחמישי ולחזור משם והנסיעה לא לוקחת יותר מדי זמן. גם ישלי אישור להגיע בשעה מאוחרת בגלל שהמעיר שלי אין הסעות אז זה בכלל טוב :)

עד כמה שאני לא אדם שמתרגש מטקסים ואני דיי אדישה לכל דבר שקורה מסביבי טקס ההשבעה באמת ריגש אותי. אולי טקס ההשבעה הזה לא היה טקס כזה מדהים כמו שאר הטקסים שהייתי בהם או סתם מסיבת הסיום בבצפר שהיה מושקע לעומתו. לטקס הזה אסור היה להזמין בכלל את ההורים והאנשים הקרובים. בזמן ששמו שירים והתחיל הקטע שכל המפקדים האיישים באים לכל חיילת אומרים לה איך היא הייתה בטירונות ומעניקות לה את הסיכה של הכומתה פשוט יצאו לי דמעות. קשה לי להסביר.

הטקס היה קצר ויחסית עלוב כי אפחד לא באמת היה שם אבל היה בו עדיין משו מיוחד.

הטקס היה ביום ראשון אחרי שסגרנו שבת. נכנסו לנוהל שבת מאוחר. נוהל שבת זה דבר נחמד כי אפשר לעשות מה שבאלנו ולהשלים הרבה שעות שינה :) לא עשינו שמירות כי יצאנו למשימה. רק אני לא יצאתי ועוד ילדה כי היה לי תור לרופא.

יום אחרי טקס ההשבעה הפקדנו תנשק וזה נראלי הרגע המאושר בחיי חחחחח

הסוף לכאבי כתפיים,שטפי דם ברגליים ומשו שצריך להסחב איתו גם לשירותים ולמקלחת ><

השיחה עם המפקדת האישית הייתה יחסית מאכזבת כי רוב הזמן היא הייתה עם הפלאפון כשדיברנו איתה, אבל היא הייתה נורא מובכת וזה היה חמוד מצידה. גיליתי שהיא גדולה ממני בחודשיים- שלוש ואחת המפקדות שם בכלל קטנה ממני ב חצי שנה.

הקורס שאמרו לנו שהמשמעת נשארת היה בכלל שכונה. חוץ מזה שניסיתי ממש לא לאחר הרגשתי שאפשר לעשות כל דבר. סוף סוף יכולתי להתגרד בלי לבקש רשות, לשבת איך שבאלי. רגל על רגל ולא ''ישיבה צבאית'' שבה מותר לי רק לנשום.

גם לא קיבלנו תמימיות המעצבנות האלה שגם איתם צריך להסחב לכל מקום ואם שכחת הואשמת על הפקרת מימייה חחח

אל הקורס היה לנו גם בנים אבל הם היו כאלה מעצבנים כי כל הזמן עיכבו לנו דברים בגללם כי הם לא יכלו לעשות שום דבר כמו שהמפקדים ביקשו.

המפקדים שלנו בקורס פשוט היו נסיכים, הייתה לנו מפקדת שהיא נורא נחמדה וגם המפקד. כששברנו איתם תדיסטנס היה בכלל ממש מצחיק והמפקדת גם כמעט בגילי. התחברתי למפקדים שלי בקורס יותר מאשר למפקדים בטירונות. הרגשתי שהם פשוט יותר מתחשבים והיה הרבה יותר נוח לפנות אליהם.

וזה מפתיע כי הם היו מפקדים שלי כולה חמישה ימים שזה פשוט כלום.

לחבר שלי היה יומולדת לפני עשרה ימים ובאותו יום לא יצא לנו להפגש כי אני הייתי בקורס והוא היה גם בבסיס, אבל נפגשנו בסופש.עדיין לא חגגנו לו בצורה נורמלית אבל כנראה שזה יהיה בשבוע הבא. גם לחברה הכי טובה שלי היה יומולדת שבוע אחרי וקבענו שנלך לפאב אבל בסוף לא יכולתי כי הייתי צריכה לקום ב5 כי היה לי בסיס. אז ישבתי איתה בבית ביחד עם המשפחה וכמה חברים ואכלנו עוגה.

שסגרנו שבת :) סוף סוף נפטרתי מהנשק הארוך הזה

לפני טקס ההשבעה

חחחח כן הנוף ברקע לא משו חחח

שרק קיבלתי את הסיכה לאחר ההשבעה

בקורס

חוזרת הביתה אחרי שבועיים :)

הכיף שבבית :)

כן השמנתי קצת. אני מאשימה את החומי חח :(