אז ההודעה שישרא נסגר לצמיתות הגיע גם אליי. למרות שהשמועות לגבי זה כבר רצות פה מלא שנים ומאז יותר ויותר בלוגרים שאהבתי ועקבתי עזבו. חלקם עברו לפלטפורמה אחרת אבל זה עדיין לא אותו הדבר.
גם אני כבר מזמן לא פעילה.
את הבלוג הזה פתחתי בשנת 2007 כשהייתי בכיתה ה'. אחת התקופות הכי בלתי נסבלות שזכור לי מחווית הבית ספר.
כל כך שנאתי את השנתיים האחרונות של היסודי.
פתחתי את הבלוג בגלל חברה שהייתה לי ושהיום אנחנו כבר לא כל כך בקשר. היינו החברות הכי טובות.
היא הייתה גדולה ממני והייתה בשבילי כמו מודל לחיקוי.
התמדתי לעדכן בפוסטים חסרי פואנטה חחח ועם הרבה מאוד תמונות.
חלק מהדברים שגרמו לי להפסיק לעדכן שהייתי שמחה להפוך את הבלוג הזה ליותר אישי ואנונימי.
לא הרגשתי בנוח לרשום כאן על דברים אישיים שלי כי כבר קרה מקרה שדברים שרשמתי כאן התפלחו להורים שלי.
פריקת רגשות על אהבה גם לא באה בחשבון תמיד, כל אקס שלי היה מודע לקיום הבלוג שלי.
בתכלס נורא נהנתי לעדכן כאן. כמובן שאני אגבה כי אין כמו לקרוא דברים מהעבר ולהבין כמה ילדה קטנה ומטומטמת הייתי :)
אפילו הכרתי כאן מספר אנשים מקסימים במשך כל השנים.
אני אתגעגע לכל התקופה הזו ועדכנתי פה מהיסודי עד רגעי השחרור מהצבא.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
