עברה עליי תקופה מעצבנת כזו שהייתי מדוכאת. מרגישה שאני לא עושה שום דבר עם החיים שלי. החיים בצבא כבר הופכים להיות שגרה, אני אולי עוד צעירה אבל התפקיד כבר מתחיל להמאס. פשוט מרגישה שיש לי חרא בסיס ותפקיד ושלא לדבר על מפקד.
כשהגעתי היה לי מפקד אחר שממש אהבתי, מתחשב. עכשיו הסגן שלו החליף אותו, הוא לא יודע לעשות את העבודה וכל הזמן בלחץ ומחפש איך להוכיח שהוא יודע לשלוט על העניין ובמקום להתחשב קצת בחיילים. אני לא מאשימה אותו הוא חדש והכל בעניין. אבל באמת שהוא לא יודע לנהל והתפקיד הזה גדול עליו. יוצא שהרבה פעמים אני נדפקת ובמקום לחזור בשעה שכולם יוצאים. אני חוזרת מבסיסים לאחר עיכוב בבסיסים או בדרכים, או שבכלל שולחים אותי מאוחר בגלל לחצים.
הייתה פעם שיצאתי מהבסיס בשעה 7 בערב ואני עוד עושה יומיות. כל יום רגיל לוקח לי שעתיים וחצי להגיע הביתה ולא בגלל שהבית שלי ממש רחוק מהבסיס אלא בגלל שיש לי תחבורה פעם בשעה ואני בדיוק מפספסת ברגע שאני יוצאת.
היום יצאתי מוקדם, כי החליטו לצ'פר אותי אבל זה היה רק בגלל שהמפקד הקודם שלי היה ליד המפקד הנוכחי.
חשבתי לנטוש את הבלוג. אני לא יודעת אם אני יעדכן כמו פעם. דיי מתחיל להמאס לי.
אין לי הרבה מה לרשום הכל זה חיים של שגרה וגם אין לי ממש קוראים אז עוד יותר אין מה לעדכן.
מה חדש?
נולדה לי אחיינית. באחד מהימים האחרונים של ינואר, דיברתי עם אמא שלי בטלפון הייתי אצל החבר. זה היה יום שבת. עכשיו אני דודה ותאמת עד עכשיו לא יצא לי לראות אותה בכלל. ראיתי את אח שלי בקושי פעמיים לאחר שהיא ילדה. הוא גר אצלינו תקופה ולא ממזמן עזב ושכר דירה ליד האמא של האחיינית שלי. הם קראו לה דניאל.
בנוסף לפני כמה ימים נולד לי בן דוד מדרגה שנייה. אני לא זוכרת איך קוראים לו חחח, הם דפקו לו שם רוסי מוזר כזה. בטוח לא ראיתי אותו כי הוא ברוסיה.
חלק מהתפקיד שלי זה לנסוע לכל מיני בסיסים אז נסעתי לבסיס בחרמון
\
בסופש הגשום חחח
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
