The Heart Never Lies

דווקא שהשמועות שישרא הולך להסגר בקרוב והרבה עוזבים אני חוזרת לעדכן כמו פעם. נזכרתי למה אני אוהבת את המקום הזה. מבאס קצת לשמוע אני פה מכיתה ה. אבל מקווה מאוד שלא יקרה. יש פה קהילה מדהימה וזה למה אני אוהבת את המקום הזה.

פוסט שעבר הרשאתי לעצמי קצת לפרוק ובעצם להסביר דברים שאני לא מסבירה לכל אחד. מי שקורא קבוע אצל יודע שאני פחות רושמת דברים אישיים אלה יותר מה עברתי. אבל הרשתי לעצמי פעם אחת וגם בזה חסכתי. מפתיע שלא מחקתי אחרי זה גם את הפוסט.

אז הכל אצלי טוב, יש לי יותר זמן לחברות ולמשפחה. מתחילה לשמור עכשיו יותר קשר עם החברות מהלימודים, חשבתי שהוא יתנתק ואני שמחה שזה להפך. החברה הכי טובה שגרה איתי באותה העיר דווקא איתה אני פחות נפגשת. היא חוזרת ההביתה פעמיים בחודש וכל פעם אין לה זמן להפגש.

שומרת יותר קשר עם החברה מכרמיאל. התחלתי לנסוע אליה יותר מפעם. בקיצור נורא משעמם לי בעיר הזו והלוואי והיה לי אוטו.

השיעורי נהיגה שלי ממשיכים, אני עדיין בהתחלה. מרגישה שהולך לי יחסית טוב, חוץ מזה שבכביש שמתי לב שאני בנאדם נורא לחוץ. מקווה שיעבור לי עד הטסט כי אז זה יהיה בלתי נסבל.

לפני שבועיים שבועות סגרתי שבת וזו הייתה הפעם הראשונה שסגרתי שבת בבסיס שלי. סגרתי עם שתי בנות מהבסיס ואת האמת העברתי את השבת הזו בסבבה. לא הייתי מתנגדת לעוד שבת כזאת. לשבת בבית בשבת הרבה יותר משעמם מהשבת הזו.

הבסיס שלי לא נשמע כל כך נורא כשסוגרים שבת פעם ב חצי שנה בערך.

שבת שעברה נסעתי עם המשפחה לחי פארק במוצקין. הבאתי מצלמה הכל היה טוב ויפה. חבל רק שעד שיצאנו היה לנו רק שעה וקצת לטייל שם. אני שונאת לטייל במקומות בלחץ. אבא שלי היה לחוץ לעבודה והיינו צריכים להגיע הביתה מוקדם. במקומות כאלה אני הכי אוהבת לקחת את הזמן לצלם חיות ופשוט להתבונן. 

בערב נסעתי לגרנד קניון בחיפה לעשות קניות ושוב כרגיל קניתי שמלות ב H.m לא יודעת מה אני יעשה עם כל השמלות שאני קונה חחח

אין לי יותר מדי מה לספר על אמצע השבוע כי אני חוזרת מהבסיס בערב. פעמיים בשבוע לוקחת שיעור נהיגה ופעם בשבוע נפגשת עם החבר.

השבוע שהיה היה פשוט נוראי, היה חם. נשרפתי קצת בידיים אבל זה ישאר אצלי יותר כשיזוף. בקיצור כל הידיים שלי חומות וכל שאר הגוף לבן כמו לא יודעת מה. ויש לי פס שיזוף של השעון על היד והטבעת :\

באמת באמת לא יודעת מה יהיה צפוי לנו בקיץ ועוד אני על מדים><

אז אחרי השבוע החם הזה אמרתי שאני חייבת ללכת בשישי (אתמול) לים להשתזף. קבענו להגיע בצהריים. הגעתי ב 12 בשעה הכי חמה שאמורה להיות בכל היום. היה יחסית קריר, בלי שמש. התבאסנו. אפילו לא רציתי להכנס למים. נכנסתי לתחזית מזג האוויר וראיתי שבאותו רגע היה 24 מעלות וזו הטמפרטורה המקסימאלית להיום הזה. אמרתי וואו עכשיו כאילו הכי חם, איזה יום מדהים ללכת לים. ועוד היה רשום בתחזית מעונן חלקית.

יפה שלא בדקנו לפני שהלכנו חחח. כמה דק' אחרי זה ישבנו לא כזה קרוב לים וגם לא כזה רחוק. בדר''כ לא מגיעים לשם מים אפעם ><

ואז הגיע גל ענקי ששטף אותנו ואת כל המגבות שלנו. אז בכלל היה נהדר כי כל המגבת שלי רטובה מלאה בחול ואין לי עכשיו איך לשבת חחחחח

צחקתי כן זה היה מצחיק. ניקינו את המגבות וחיפשנו מקום לתלות אותם. בקושי הייתה שמש לייבש אותם.

יצא שישבנו כולה על מגבת אחת ופשוט לנסות לשכב ולהשתזף לא הייתה ממש אופציה. התקפלנו ב 3 וחצי ולקראת 3 פתאום נהייתה שמש חמימה כזאת נעימה. שכבתי על החול ושמתי תראש על התיק. אפילו נרדמתי קצת וזה עשה לי את היום. חבל שזה היה יום שישי ולא יכולתי להרשות לעצמי להשאר עד מתי שבאלי כשאני תלויה בתחבורה ציבורית.

אז שיהיה לכולם חג שבועות שמח 

נחש בבסיס

טוב זה דיי ברור שהיה לי משעמם בשבת

יצאתי ממערכת יחסים ארוכה יחסית. מערכת יחסים שהייתי רגילה לתת הסברים לכל דבר קטן. הרגשתי רכוש מהכוון של הצד השני.

אם לא אמרתי משהו במקום או לא בזמן הנכון, אז מסתבר שהסתרתי את זה. כשלא רציתי להגיד דברים כי חושבת שעדיף לא להגיד אותם כי שום דבר לא יועיל בזה מסתבר ששיקרתי.

איכשהו תמיד לא יצאתי בסדר מכל כיוון. תמיד אמר לי את צריכה לשנות את זה כי את פוגעת בי.

ניסיתי וניסיתי לשנות לשפר יחס. אני יודעת שאני לא מעניקה יחס מושלם. אני יודעת שציפיתי ממנו ליחס יותר טוב ממה שאני יביא לו איי פעם.

אותם ואותם ריבים חזרו וחזרו. הגענו למקומות מכוערים מאוד. 

פרידות חוזרות וחוזרות. חשבתי הכל בסדר כל זוג רב. אבל כל ריב יצא שאני צריכה להוכיח תעצמי כמספיק טובה בשבילו שהייתי בסוג של תקופת ניסיון. עד שאני אשתנה. המשפט הזה חזר וחזר. הגיע השלב שהוא מתעצבן מכל דבר קטן שאני עושה.

התקופה האחרונה ביננו הייתה פשוט נוראית.

ריבים כל יום יומיים.העדפתי לריב מולו פנים מול פנים, מאשר בשיחות. בשיחות הוא לא היה מדבר איתי יום ופנים מול פנים, עוד ניסיתי לרכך אותו ומצד שני להרוס עוד יותר.

השלוש חודשים- חודשיים האחרונים ידעתי שנפרד בשלב מסוים. כל פעם שהייתי נפגשת איתו ורק שומעת אותו מתלונן על דברים, גרמו לי לזלזל בו יותר.

הוא התעצבן עליי מהדברים הכי טיפשיים בעולם שגרמו לו פשוט לריב איתי ולהגיד לי פשוט נמאסת עליי. למה את כל הזמן גורמת לי לרצות שתלכי.

בסך הכל לא היה לי רע. פשוט כל המערכת היחסים שלי איתו נהפכה לשגרה. כל סופש אני איתו עושים כל פעם את אותו הדבר

וכשאמרתי לו שאני רוצה שינוי, היה חשוב לו להשקיע בדברים אחרים.

הסברתי לו שזה מה שאני מרגישה, הוא אמר שההפך הוא הנכון. אני הכי חשובה לו והוא רוצה לבנות איתי עתיד.

בשביל לבנות איתו עתיד הייתי צריכה גם לעבור גיור. 

אני חסרת דת על פי החוק. אבל ההורים שלו החשיבו אותו כנוצריה. הרגשתי שלוחצים עליי בכיוון הזה מהמשפחה שלו. הוא אמר לי שלא אכפת לו מה הדת שלי אבל אמא שלו לא תקבל את זה. הסכמתי לעבור את הגיור הזה. ביקשתי מספר פעמים כהתגייסתי שישלחו לי הזמנה לקורס נתיב.

בכל מקום בצבא אמרתי שאני רוצה להתגייר, בטירונות, בקורס וגם בסדיר. ראיתי בצבא הזדמנות לעבור את ההתהליך הזה בדרך הקצרה ביותר.

בראש שלי רק לחשוב על לעבור את ההתהליך הזה זה עינוי. לא מתחברת ליהדות ולדתות בפרט.

בכלל לא הייתי שלמה עם זה והסכמתי לעבור את זה רק בשביל שאני יוכל להתחתן בארץ בצורה נורמלית כמו כולם.

החודש האחרון שלנו ביחד. הכרתי אדם בבסיס שיצא לי לראות אותו כל יום ויום אבל לא לדבר איתו. לא דיברתי כמעט עם אף אחד בבסיס הזה, חוץ מהאנשים שאיתי במחסן. לא ממש היו לי חברים. אני ילדה נורא ביישנית וסגורה. אני לא מהאנשים שמתחילים שיחה עם אחרים, אני צריכה שיתחילו שיחה איתי. יום אחד מהחיילים התחיל לדבר איתי שם. שמנו לב שיש לנו הרבה במשותף. אמרתי לו שאין לי חברים בבסיס הזה. הוא אמר לי שהוא יהיה חבר שלי בבסיס הזה. חייכתי ושמחתי שיש לי עם מי לדבר  בבסיס הזה. רוב הבסיס שלי זה אזרחים עובדי צה''ל ואולי איזה 20 חיילים.

לפני שהכרתי אותו רציתי לעבור בסיס. שנאתי את התפקיד שלי ואת הבסיס הזה יותר. המיקום שלו כל כך נוראי. החזרה הביתה ארוכה ומתישה. איכשהו ברגע שהכרתי אותו באתי כל בוקר לבסיס עם חיוך שאני יראה אותו. אשכרה חיכיתי כל ערב לבוקר. לעוד רגע שאני יראה אותו.

הבנתי שהוא לא סתם ידיד בשבילי והתחלתי לערב בעניין הזה רגשות.

זה ביאס אותי כל כך, כי ידעתי שזה יצתרך להוביל לניתוק קשר משני הצדדים כי אני כבר נמצאת במערכת יחסים ולא סתם מערכת יחסים של כמעט שנתיים וחצי.

לא יכולתי להסתיר את זה מחבר שלי ואמרתי לו שנדלקתי על מישהו בבסיס. רבנו שוב. הרגשתי מפגרת שאמרתי לו את זה. ברחתי מהבית שלו בבכי. הסתובבתי בגשם לבד ברחובות. שוב נפרדנו. התיישבתי מתחת לבלוק, עוד הייתי עם מדים. רשמתי לידיד מהבסיס שאני והחבר נפרדנו ואני הולכת ברחובות בגשם. הוא שאל למה נפרדנו. אמרתי לו שנדלקתי עליו.

מפה ושם אני והחבר חזרנו. הוא קיבל את העניין נורא קשה. חשד בכל דבר. ניסיתי לנתק עם הידיד קשר מספר פעמים. היה לי ממש קשה לנתק איתו קשר. הגעתי למצב שאני צריכה להחליט מה לעשות. זו הייתה החלטה נורא קשה. בנתיים החבר שינה את היחס שלו לגמריי. התנהג הכי מושלם. היה הכי רגוע וסובלני אליי. צדדים שלא ראיתי אצלו. אהבתי את היחס הזה אבל הרצון שלי להתחיל מערכת יחסים חדשה היה יותר חזק מהלהמשיך להלחם במערכת יחסים הזו.

כשהייתי עם החבר, חשבתי על הידיד מהבסיס. ישבתי מבואסת אצל החבר כי אני לא ליד הידיד. הבנתי שאני צריכה לסיים את הקשר הזה. אבל היה לי מאוד קשה. החבר לא רצה לתת לי לסיים את זה. ניסה להבטיח לי שהיחס שלו יהיה ככה לתמיד. אני כבר לא האמנתי.

פשוט וויתרתי על המערכת יחסים הזו וזה היה צד קשה.

האירוניה שמספר ימים אחרי שנפרדנו קיבלתי זימון לכנס קורס נתיב והלכתי אליו.החלטתי ללכת לקורס נתיב עצמו אבל לא להמשיך לגיור.

אני רוצה לעשות רק דברים שאני שלמה איתם.

ועכשיו אני לא מרגישה שום רכושניות וחופשייה. טוב לי ולא מתחרטת על ההחלטה שלי.