אלוהים, תן לי רק עוד יום אחד

מירב שוהם מכפר סבא, נפטרה מדום לב לפני ארבעה חודשים, כמה שבועות לפני יום הולדתה ה-22, לאחר עשר שנים של התמודדות קשה עם מחלת האנורקסיה. ליבה של מירב, ששקלה 34 ק"ג במותה, לא עמד יותר בעומס הנפשי והפיזי - וקרס.

סיפור המחלה של מירב התחיל לפני עשר שנים, כשהיתה בת 12. יהודית שוהם, אמה של מירב, מספרת, כי "היא היתה מעט שמנמונת, וחשבה שחברותיה בבית הספר מחרימות אותה, בגלל המראה החיצוני שלה".

כמו נערות רבות בנות גילה, הבטוחות שהמפתח להיותן מקובלות בחברה הוא המראה החיצוני שלהן, פתחה מירב בדיאטה רצחנית, עד שהפסיקה לגמרי לאכול ולתפקד באופן נורמלי. לאחר התייעצות עם הפסיכולוגית המשפחתית, אושפזה מירב בבית החולים שיבא וטופלה על ידי פסיכיאטר, פסיכולוג ודיאטנית. נראה היה, כי הטיפול שקיבלה מירב עזר, אבל לא עברה שנה, ומירב שוב הפסיקה לאכול, וסירבה להמשיך ולשתף פעולה עם מטפליה.

אושפזה ב"שלוותא" והחלה להתאושש

בגיל 16, לאחר מספר נסיונות התאבדות, אושפזה מירב למשך ארבעה חודשים, במחלקת הנוער של בית החולים הפסיכיאטרי שלוותה. לדברי יהודית אמה, היתה זאת אחת התקופות הטובות בחייה ולאחר השחרור מבית החולים, עברה מירב ללמוד בבית הספר התיכון 'מרום', ואף סיימה חלק ממבחני הבגרות בהצטיינות.

בשל מצבה מירב לא גוייסה לצבא, ובין הגילאים 18-20 ניסתה להשתלב בלימודים ובמקומות עבודה שונים, אך ללא הצלחה. מצבה המשיך להתדרדר, ולדברי אמה, כמעט ולא ניתן היה לעשות דבר בעניין.

מירב סירבה לקבל טיפול - ומצבה החל להתדרדר

מכיוון שחצתה את גיל 18 ועל פי החוק כבר נחשבה לבגירה, לא ניתן היה לאשפז את מירב בכפייה במחלקה היחידה בארץ להפרעות אכילה, הפועלת בבית החולים שיבא בתל השומר. גם אישפוז בבית חולים פסיכיאטרי לא בא בחשבון, מכיוון שהפסיכיאטר המחוזי סירב לתת למירב צו אשפוז בכפייה, בשל מגבלות החוק הנוגעות לגילה. "המצב של מירב לא הוגדר כמחלת נפש, אלא כהפרעה נפשית, ולמרות הסירוב שלה לקבל טיפול, לא ניתן היה לאשפז אותה בכפייה", אומרת יהודית, שארבעה חודשים לאחר מות בתה יוצאת נגד מערכת הבריאות והחוקים נגד אשפוז בכפייה.

לדברי יהודית, מירב היתה מודעת למצבה הקשה, ואף פנתה כמה פעמים ביוזמתה לבית חולים, כדי שיאשפזו אותה. אולם גם בפעמים הללו, לא התמידה מירב בטיפולים ותוך זמן קצר ביקשה (וקיבלה אישור מיידי) להשתחרר.

"התחננתי שיאשפזו אותה בכפייה, וכלום לא עזר"

"כל כך הרבה פעמים התחננתי שיאשפזו אותה בכפייה, כי כבר לא היו לה הכוחות לעזור לעצמה, והיא לגמרי איבדה שליטה על עצמה ועל חייה", אומרת יהודית שוהם, "ושוב ושוב עמדתי חסרת אונים מול מערכת אטומה, שלא יכלה לספק לבת שלי פתרונות הולמים, והייתי צריכה להשלים עם הידיעה האכזרית, שהיא הולכת למות, כפי שאכן קרה בסופו של דבר".

לפי משרד הבריאות, אשפוז כפוי מתבצע על פי חוק בחולי נפש, שהוכח כי הם מסוכנים לעצמם ולסביבה. הפרעות אכילה, מכל סוג שהוא, לא נמצאות בקטגוריית החוקים המאפשרת ביצוע של אשפוז כפוי.

כתבה מחדשות msn זה פשוט נורא מה שעובר עליהן.