אלוהים, תן לי רק עוד יום אחד

רציתי לכתוב פוסט שכול פעם שמעלים את הנושא שלו עייני מוצפות דמעות.

גלעד שליט... ובכלל כול החטופים.

כול כך כואב לי... ועוד אחרי שהתפרסם הקלטת של גלעד שמדבר על כך שמצבו הבריאותי התדרדר...

והוא נותן ביקרות על הממשלה שלנו... איך יכולנו להגיע למצב כזה?? שפשוט נטשנו חייל שלנו!

חייל שנשבע אמונים למדינה, להגן עליה, ולמות למענה...

אבל המדינה לא נשבעה אמונים לגלעד... הלב שלי כואב, אני כועסת, רותחת, זועמת על הממשלה הדפוקה שלנו שישושבת שם ולא עושה דבר בנידון.

מרתיח!!!!

אני כול כך כועסת!!! אני מסוגלת ללכת לאולמרט ולתקוע לו עוגת קצפת בפנים ולהגיד לו... "אתה פשוט ליצן! זה חלק מהמקצוע.."

חחח או משו בסגנון... אני צריכה לחשוב על משפט חכם יותר... יש לכם רעיון?

בכול מקרה... וואייייייייי אני לא מפסיקה לבכות על זה..

אבל כמובן עוד מעט אני אפסיק לבכות, וזה פשוט ישכח ממני, עד לחדשות הבאות שידברו עליו.

וככה זה אצל כולם.

את כולם זה מעציב ומכעיס, אבל אנחנו שוכחים... זה לא בראש שלנו 24 שעות ביממה... אצל המשפחה שלו כן!

אצל החברים שלו כן!

איך יכולנו לשנטוש אותו?!?!?! חייבים לעשות משו! למה אפחד לא פועל?! למה לא עושים איזה צעד?!?!

חייל שלנו, פצוע, נמצא שם בגלל שנתנו לו פקודה.

כולי דמעות, בגללו... בגלל שאני יודעת שאני לא יכולה לעשות כלום...

חייבים לזכור אותו! ולא במובן שהוא מת ונזכור אותו... חייבים לחשוב עליו!

להתפלל למענו! איזה בנאדם גדול... גיבור! אמיץ!

צריך להתפלל למענו שיחזיק מעמד ושישוב מהר הביתה... לאנשים שאוהבים אותו.

בבקשה אלוהים, תן להם לחזור... תן להם להחזיק מעמד... אלוהים כמה שכואב לי על כולם....