היה עצוב, היה מרגש, כולם בכו וצחקו כאחד.
הרבה בלונים צבעונים, בדיוק כמו שביקשה.
על הבלון שלי הדבקתי פתק, שיעוף לשמיים והיא תוכל להושיט יד ולקרוא אותו.
וואו, בחיים לא הייתי בכזאת לוויה מיוחדת, טוב נעמה עצמה הייתה מיוחדת.. אני לא מאמינה שאני כותבת עליה בזמן עבר.
זה משגע אותי, אני לא מעכלת, לא מסוגלת לא יכולה,
היום בלילה פשוט הרמתי טלפון ובלי לשים לב חייגתי את המספר שלה, כמובן שהמשיבון ענה.
אין כבר למי להשאיר הודעה, היא לא תוכל להקשיב לה.
בשבעה הלכתי לחדר שלה, הסתכלתי על התמונות שעל המראה, תמונות שלנו, תמונות שלה, של חברות..
כול החיים שלה הייתה על המראה הזאת.
המיטה שלה, נשכבתי בה, התכסתי בשמיכה שלה, הרחתי אותה, עדיין היה לה הריח המתוק שלה.
אני כול כך מתגעגעת, אני יודעת שהיא לא הייתה רוצה שאבכה עליה אבל אני לא שולטת בזה, זה פשוט מתחיל לבד, ואני לא יכולה לעצור את זה.
כול כך עצוב לי, כול כך רע לי, אני רק רוצה לשכב במיטה שלה ללכת לישון ולא לקום.
רק לחלום עליה.
אני מחכה שהיא תבוא לי בחלום. אני מכירה מישהיא שעוסקת בזה והיא אמרה לי שכשאני אהיה מוכנה ושכנעמה תהייה מוכנה שם למעלה היא תבוא אלי.
אני מחכה לזה בקוצר רוח.
ואווו נעמה, את לא יודעת כמה קשה לי עכשיו בלעדיך.
כול דבר מזכיר לי אותך, כול ריח, כול צחוק, כול סרט מצחיק שראינו יחד.
אני יודעת שאת עם לירן עכשיו, את מאושרת, עכשיו את באמת מחייכת וצוחקת, ולא אוכב לך, ולא צריכה לעבור שום טיפולים.
הלוויה שלך הייתה כול כך צבעונית, בדיוק כמו שביקשת.
בבית שלך בסלון ישבנו וסיפרנו סיפורים עלייך, כולם צחקו מהדברים שעשית.
בדיוק כמו שביקשת..
אמא שלך הוציא אלבומים והמון תמונות שלך, כולם התסכלו בהם, דיפדפו, לא התעמקו בתמונות.
הסתכלתי באלבום אחד, וראיתי אותך שם, יושבת עם לירן, תמונה שבה אתם מסתכלים אחד לשני בעיניים.
ראיתי עליך כמה היית מאושרת באותה שניה.
כמו הוא היה מאושר.
הלוואי עלי אהבה כזאת עצומה כמו שהייתה לכם.
זה נשמע לי כמו סרט.. כמו סיפור עצוב.
אוהבך מת בצבא ואת חולה בסרטן וחוזרת לזרועותיו.
אני רק כותבת לך ודמעות מציפות את עיני שוב.
אני מצטערת! זה לא עומדת בזה!
נעמה!! תחזרי אלי!! מלאך שלי! לא יכולה בלעדיך!
עבר יום בלעדיך ואני מרגישה כמו בחור שחור שלא יכולה לצאת ממנו.
מנסה לחייך, לא מצליחה, הכול מזויף.
האחים הקטנים שלך.. כול כך זקוקים לך עכשיו.
מעיין באה אלי ואמרה לי שנעמה בגן עדן ועכשיו אני צריכה להיות במקומך.
אני לא רוצה להיות במקומך! אני רוצה אותך!
כול מה שיכולתי לעשות באותו רגע זה לחבק אותה חזק חזק..
הרגשתי בחיבוק שלה אותך..
היא כול כך דומה לך.
אותו חיו שובב ושובה לב, אפשר להתאהב בו.
תומר פשוט יושב בחדר ולא מדבר עם אפחד.
עצוב לי לראות אותו ככה.
כול החברים באו ללוויה, כולם פשוט כולם, כול כך הרבה אנשים..
אנשים שבכלל לא הכרתי.
רק מראה כמה אהבו אותך.
נשמה, עכשיו נשארת רק נשמה טהורה.
המכתב שלך ישאר שמור אצלי לנצח.
כול כך מתגעגעת, מתי המעות יתייבשו? מתי אסתגל למצב החדש הזה בו אין לי אותך?
מה שנשאר לי זה רק הבלוג הזה, שאת פתחת אותו בשביל להקל על המצב שלך... עכשיו הוא יקל על המצב שלי...
לא יכולה לתאר איך אני מרגישה.
בא לי למות, להיות איתך.
בלעדייך יהיה כול כך שונה עכשיו, כול כך.
אנשים שלא מכירים אותך, שקראו אצלך בבלוג אף הם התאהבו בך.
זה היה הכישרון שלך, לגרום לאנשים להתאהב בך מבלי להכיר אותך אפילו.
לא פלא שהיו לך כול כך הרבה מחזרים.
גם כשהרגת מכוערת כשהתחלת להתקרח.
למרות שאני חשבתי שהיית פשוט יפייפיה.
מלאך שלי... כול כך אוהבת ומתגעגעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעמה =)