תודה לכם על התמיכה!
אני לא יודעת כבר כמה להודות לכם...
זה בא והולך, הגעגוע שמהול בעצב וכאב...
עכשיו זה רק געגוע.
בדרך הבייתה, עברנו עם המונית דר הבית של נעמה, והחלון של חדרה משקיף על הרחוב.
אז הבנתי שאני מתגעגעת ולא כואבת.
החלון הזה..
כמה היינו משקיפות ממנו החוצה...
ואווו כמה זכרונות יש לי מהחדר הזה.
שהוא כול כך ריק עכשיו וקר.
תמיד ידעתי שאם החלון פתוח והוילון בחוץ, שהוא עף עם הרוח אז נעמה בבית...
היה לי קשה בהתחלה לעבור דרך ביתה ולראות את החלון כול הזמן סגור והוילון בפנים.
עכשיו זה פחות קשה.
כי אולי היא לא בחדר, אבל היא במקום הרבה יותר טוב.
אני יודעת שעכשיו היא מאושרת.
וואווו כמה געגועים מציפים אותי עכשיו.
אמא שלי לקחה אותי לשיחה והציעה לי להתחיל ללכת לפגישות עם פסיכולוג.
בהתחלה התגדתי לדבר.. מה אני משוגעת? למה לי ללכת לפסיכולוג?
אבל הבנתי שלא כול מי שהולך לפסיכולוג יש לו בעיות נפשיות.
למה לא בעצם? מישו לדבר איתו...
כמובן שיש לי את הבלוג הזה של נעמה שאני שופכת כאן הכול, ואתם תגיבים.. אבל בכול זאת זה שונה.
אולי באמת אתחיל ללכת לפסיכולוג... אולי זה יקל עלי... אולי אתחיל להבין יותר דברים.
מה שכול כך מרתיע אנשים מטיפול אצל פסיכולוג זה המילה "פסיכו" שתבוע במילה.
אז אנשים בורים חושבים שהפסיכים הולכים לפסיכולוג.
אני מודה, פעם אני הייתי גם מהבורים האלה.
פעם כול מי שהיה הולך לפסיכולוג היה שומר על זה בסוד ובבושה.
למה?!?!
אתה הולך למשיו פעם בשבוע בשיל לשפוך את הלב, לדדבר ולהוציא דברים החוצה!
גיליתי שחצי מהשכבה שלי בטיפול פסיכולוגי.
ממה שכבה טיפולית.. חחחחח
חוצמזה שזה ממש באופנה כי כמעט כול הסלבים הולכים לפסיכולוגים. חחחחחחחחחח
זה מצחיק אותי אני מתנצלת...
אחת שאלה פה מה קורה עם עומר.
אני לפעמים מרגישה רע לדבר עליו ולספר מה קורה איתו כי זה מקומם הרבה אנשים, והם מרימים גבה כשבאים לקרוא פה ומגלים שכתבתי עליו.
בכול זאת זה לא הבלוג שלי.
אבל בתקציר קצרצר...
אני מתחילה לפתח אליו רגשות... אני חושבת שזה בגלל שהוא הכי עזר לי עם האבל שלי על נעמה...
לא יודעת אולי זה בגלל משו אחר.
אבל אני יכולה לדעת שהוא ממש מיוחד, ואני לא רוצה לוותר עליו.
לא מבחינת ידיד טוב ולא מבחינת כלום.
בפגישה האחרונה שלנו שהוא בא לבקר אותי פה, הוא הסתכל לי בעיניים ונשק לי בשפתיים.
זה היה קסום, כמעט נשיקה מהאגדות.
מרגישה טוב עם הקשר הזה למרות שהוא לא גר לידי... מה יהיה בתחילת הלימודים?
הרי עכשיו חופש ובגלל זה קל לנו להיפגש עכשיו הרבה...
נראה מה יהיה.
עוד שלושה חודשים הייתה אמורה נעמה לחגוג 18 אביבים.
אני לא יודעת מה יהיה אבל אני בטוחה שנעשה משו מיוחד לזכרה..
ואוו.. "לזכרה".. מילה קשה ונכאיבה.. אבל כול כך נכונה...
נראה מה יהיה.
אוהבת את כולכם תודה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעמה =)