אלוהים, תן לי רק עוד יום אחד

היי חמודים כאן אמא של נעמה, רחלי כותבת.

אני זוכרת כשנעמה הייתה בבית חולים, נגה באה אלי ודיברה איתי על הבלוג שלה.

מאז לא חשבתי על זה.

היום בצהריים כשנגה באה לבקר פה בבית ישבנו לקפה והיא סיפרה לי על הבלוג שלה שלמרות שהיא איננה הוא מאוד פעיל ומוש הרבה אנשים שקוראים את מה שעברה והרבה גם מגיבים.

למען האמת לא ממש ידעתי מה זה בדיוק בלוג.

ישבנו על המחשב של נעמה (לא הזזנו שום דבר מהחדר שלה הכול נשאר אותו דבר בדיוק), והיא נכנסה לבלוג של נעמה.

היא יצאה והשאירה אותי לבד עם הבלוג של הבת היקרה שלי.

ישבתי וקראתי כול דף ודף.

גם מה שנעמה כתבה וגם מה שנגה כתבה...

הייתי המומה, הייתי בשוק פשוט בהלם.

איך נתתי לה להרגיש את הכאב שלי אני לא יודעת..

במקום להיות החזקה בשבילה היא הייתה חזקה בשבילי, מה שגיליתי שהייתה בשביל עוד כמה...

בכול מקרה, אני רוצה להודות לכם הקוראים של בתי, ועכשיו של נגה, שקראתם, הגבתם, תמכתם ונתתם עצות לנעמה ולנגה כשהיו צריכות אתכם.

תודה לכם.

ראיתי פה את התמונות של נעמה... הדמעות התחילו להציף את עייני מחדש ולא יכולה להפסיק.

הבת האהובה שלי מלאך בגן עדן ואני מאמינה שהיא שומרת על כולנו.

קראתי פה חלק מהתגובות ואני שמחה לדעת, שזה שינה לאנשים את זוית הראיה של האנשים פה.

זה עושה לי טוב בלב, שמחלתה ומותה של נעמה לא היה לחינם והיה לה יעוד בעולם הזה כמו שציינה פה בעצמה.

באמת שאוהבת את כולכם.

רחלי, אמא של נעמה.