היום היה יכול להיות יום כל כך סביר בעבודה. באמת, ממש ציפיתי שהוא יהיה סביר. אבל הרי זה ברור שהכל חייב להתחרבן ביום אחד.

ובכן, התחלנו את היום בלגלות שהנהג כבר מחכה לנו בתחנה בצד השני של הכביש, אז האצתי את צעדיי בכדי להספיק להגיע לאוטו לפני שהמעצבנת הבלונדינית תתפוס לי את המושב שליד הנהג. וזה לא שבלשבת ליד הנהג יש איזה שהוא סוג של תענוג, אבל לפחות אתה לא תקוע כמו סרדין עם עוד 15 אנשים מאחורה. אז ברור שבדיוק ברמזור המטומטם היא הגיעה, וברוב חוצפתה זרקה את התיק שלה על המושב הקדמי ועישנה סיגריה, שזה כל כך זנותי, כי זה מהלך שלי.

אמרתי לעצמי, טוב לפחות אני אשב בשורה הראשונה ולא אהיה תקוע מאחורה. אין דבר יותר מעיק מלהיכנס להסעה בלילה כשיש מושב אחד פנוי וכולם ישנים/גוססים. אז הגעתי, וזרקתי את התיק שלי בנונשלאנט נופגן על שורת המושבים, והדלקתי סיגריה גם אני. מגיעה השעה לזוז, אז שלל האנשים שהצטברו בזמן הזה עולים פנימה, ואני עובר למושב הקיצוני בשורה שלי, וכמובן שבדרך אני נתקע בשיא העוצמה בפטיש הביטחון האדום המיותר הזה שהיה תקוע מעליי. נחתתי באלגנטיות לתוך המושב מתפלל שאף אחד לא שם לב שאני עוד שנייה בוכה כמו קוזינה, וכמה דקות אחר כך, עם כאב ראש מעולה (בדיוק ביום שהחלטתי להעלים מעצמי את האקמולים), אני מגשש את מה שהולך שם בילי יכולת לראות, אבל שלולית דם נכבדה נדבקת לי אל כף היד, ואני שוקל את אופציית ההתעלפות וללכת על תביעה.

אבל זה לא באמת קורה, והיום בעבודה משתרך באלגנטיות בעוד אני ושיר (הכי שם בדוי) מטיילים לנו ברחבי האזור. מקסים היה. במיוחד היה מקסים, כשעליתי לדבר עם הס. מנהל שלי, שלא התרשמה במיוחד מזה שעליתי אליה והמלצתי על עצמי בחום לגבי קידום.  אז היא חייכה אליי בדיפלומטיות ואמרה איזה משהו חשוב בעוד אני קובר את עצמי בבושה בתוך המשרד שלה.

ועוד אחר כך כשבדקתי את האחוזים שלי. חפרתי את עצמי החוצה וקברתי את עצמי בקבר גדול חדש ומפואר יותר. יופי מפגר. שוב מורידים לך מהמשכורת.

 המשך היום היה סביר, אבל זה כלום לעומת מה שציפה לי בבית. שיחה עם היועצת הבנקאית החביבה עליי. אמא. אני שוב במינוס.

"איך זה קרה?"

"מה איך זה קרה?"

"איך קרה שהוצאת שלושת אלפים שקל בשבועיים?"

אני מנסה להריץ בראש רשימה שלא תכלול יותר מדי אלכוהול וסמים, אז אני מגמם משהו אידיוטי, וזה ועבר לזה שאני ממציא לה כותר וסכום, והיא רושמת על דף מה הוצאתי וכמה.

"חסר לך עוד 1450 שקל"

"אה, קניתי היום כוס קפה וסנדוויץ' היום בעבודה, נו באמת אמא, אני לא באמת זוכר על מה הוצאתי 400 שקל לפני שבוע"

"זה הרבה כסף"

"לא משהו"

"עשירית"

אמא מחשבת לעצמה חישובים בנקאיים מדהימים ואומרת

"לא, זה שלושת רבעי"

"נו לא כולל חסכונות"

"אתה חושב לא נכון"

"אגב, מתי אני מקבל את החסכון?"

"יש לך משהו מספיק חשוב בשביל להוציא עליו?"

"כן, דירה, טיול, לימודים..."

"כן, מה באמת עם הדיפלומה?"

"היא בדרך!"

אמא היא אישה עקשנית.

מעניין עד כמה זה מוזר אני נהנה לבנות בית זהה לשלנו בסימס, ולהתעלל בגברת שמאוד דומה לאמא שלי? הממ. כדאי לשאול את הפסיכ' מה זה אומר. אה, ואולי באמת לקבוע טיפול באמת.

וגם להתקשר לאורטופד!

ולשלם לביטוח לאומי!

ולהתקשר למס הכנסה, הם חייבים לי 800 שקל!

ולבנק, לברר מה עם הפיקדון!

ואולי גם לעשות מסגרת אשראי נורמלית? (לא להקשיב לעצמך, לא להקשיב!)

ולהתקשר באמת למכללה... אני חייב את הדיפלומה המעצבנת הזאת.

ולהחליט לאן אני רוצה לטוס. או אם אני רוצה לטוס בכלל. זה מרגיש לי קצת יקר ולא אפקטיבי.

אה! ולהחליט מה ללבוש לחתונה מחר.

(נ.ב. 

  שדואו, תודה שהזכרת לי)

אה, ועוד אחד:

זה כמובן, לא הפוסט המיוחל.