כשהייתי קטנה ספרו לי שמלאכים לא קיימים, הם רק בשמיים..עכשיו אני יודעת שהם גם כאן ...

אני לא מאמינה- נמחק לי קטע שלם בבלוג! מזל שהיה לי גיבוי..הנה הוא..לפי הסדר המקורי, הוא צריך להופיע לפני הפוסט בשם   השמך "אני אוהבת אותו :).."

יוו איזה חרא!! קטע שלםם!! עכשיו הבלוג שלי יהיה מעוות- לאאא!!

טוב, מה לעשות..הנה הוא:

חודש ארגון נגמר, אני לא מאמינה!! איך אני מרגישה שלא נצלתי אותו מספיק וואי..זה כל כך עצוב לי לחשוב שיש מצב שזו הייתה הפעם האחרונה שאני אשתתף בחודש ארגון. בשנה הבאה תהיה לי אפשרות להשתתף בתור מדריכה- אבל זה שונה לגמרי! כשאתה מדריך- אתה רק לחוץ להספיק ולעבוד עם השבט כמה שיותר, וכשאתה חניך- זו כבר התלהבות אחרת לגמרי: כל יום בבצפר מדברים על מה היה ומה יהיה, על המדריכים- לפעמים גם על שאר החניכים..זה שונה לגמרי, ולחשוב שזו הייתה הפעם האחרונה שלי במתכונת הזאת, ולסיים ת'חודש הזה בידיעה שלא סחטתי אותו עד הסוף זה חרא, זה פשוט חראאאא!!

ביום חמישי הייתה החזרה הגנרלית- מ6 ועד 3 לפנות בוקר עומדים על הרגליים, עם הדגלים ביד, הראש מתפוצץ מצעקות והרגליים כבר כואבות כל כך, אבל..חחח פשוט לא יכולתי להפסיק, לא יכולתי להתלונן. איך אני יכולה להוציא מילה מהפה כשעמית עומד לידי, מדבר איתי וצוחק?

הבנאדם הזה הוא פשוט מדהים...

החזרה הייתה בערך משהו כזה: עד שכולם הגיעו והתאספו, השעה הייתה כבר 7. התחלנו את החזרה עם ליז: כמו תמיד, אודי עושה בעיות, יואל הגיע רק עכשיו וצריך ללמוד הכל, אלון פסימי (כמו תמיד...אנטי קטן!)- כל אחד והיציאות שלו. ליז מתחילה להתחרפן מהר מאוד, עשינו רק חצי מהתסי"ם והיא צריכה לעזוב אותנו ב9 וחצי כי יש לה חתונה, וכל שאר החזרה הייתה חזרה גנרלית ב-ל-ב-ד עם עמית, בלי ללמוד דברים חדשים. עבדנו ועבדנו, ובין לבין גם התאמנו על השיר סיום שלנו עם הגיטרה של יוני (אתה כל כך דומה לאמרי- קבל את זה כבר!), אבל האווירה הכללית הייתה די אפרורית כזאת, כי כמעט לכולם כבר לא היה כוח/עצבים/חשק לעשות את אותן התנועות בפעם המאה!!

גם אני באיזשהו שלב כבר התחלתי להשתעמם ולהשבר. כבר הייתי עייפה וסחוטה מכל הימים האלה! אני הייתי המובילה שלי התסי"ם בהמון קטעים, והרגשתי שמוטלת עליי המון אחריות, כי בתכלס- אם עשיתי צעד לא נכון, כולם עושים אחרי והלכו התסי"ם! אז הייתי צריכה להיות שיא העירנית, ודי- כאילו מתישהו כבר אין חשק יותר!

ליז כינסה את כולנו, דברה איתנו כמה מילים אחרונות, ובשנייה שכולם כבר התמוטטו- אני התעוררתי..ליז הלכה ועמית הגיע. פתאום כל השמחה שהייתה חבויה בי פרצה החוצה, כל ההרגשה המעאפנה שהייתה לי התחפפה והרגשתי מעולה- אפילו הכאבים ברגל שמאל (בגלל המגף..אויהה!) לא היו משמעותיים פתאום, כשראיתי אותו שוב :). התאמנו והתאמנו, עבדנו על כל קטע וקטע בנפרד, ממש כמו בהתחלה. עבדנו על תזמון, הנפת דגלים, תנועות רגליים- פשוט הכל!!

ראסמי- זו הייתה החזרה נראה לי הכי כיפית שהייתה לנו באמת, אבל זה היה צפוי כל כך שזה ייהרס, וצדקתי: שוב כל הידידות של עמית באו וצפו בנו, וכל פעם כשהמוזיקה עבדה עמית הסתובב לדבר איתם במקום להסתכל עלינו ולתקן אותנו, וזה ממש אכל אותי מבפנים!! אני לא כועסת על הבנות האלה, אני יודעת שהם ידידים טובים כבר המון זמן, ואני לא זאת שיש לה ת'יכולת או ת'רצון לפרק חברויות כאלה- אבל עמית היה צריך ועדיין צריך להיות רגיש מספיק בתור מדריך לדעת שהוא צריך להיות גם איתנו- אולי אפילו קצת יותר משהוא איתם, כי עכשיו אנחנו החניכים שלו, אז תן יחס!!

אז חפיף, המשכנו לעשות חזרות והלך מצויין. אחותי הגיעה אחרי 3 שבועות שלא ראיתי אותה והביאה לכולם אוכל (הייתה חגיגה גדולה בין האנשים...אנשים מורעבים!!), ושוב חזרות....אני משערת שאם החזרות היו עם ליז ולא עם עמית- הייתי משתעממת או מתחילה לקטר הרבה יותר מהר מאיך שזה היה בחזרות עם עמית. כשהוא היה איתנו- אז ידעתי לאן להסתכל כשהיה לי משעמם, ידעתי עם ללכת לפתח שיחה כשצריך, ידעתי עם מי ללכת לצחוק כשרציתי...פשוט נהנתי!

בסביבות 1, אלון כבר ממש היה על קוצים ("לא רוצה חזרות, לא רוצההה!! נשבר ל כבר!") עמית סיים לנו ת'חזרות, וישב בצד עם חברים שלו, ואנחנו תפסנו לנו ספוט ודברנו סתם,על שטויות..
אבל לא, אלון היה חייב להרוס ת'אווירה שנייה לפני ההופעה! הוא התחיל צעוק עליו "דיי נשבר לי כבר, עזוב אותי מחזרות כבר!!" ןעמית ניסה לשכנע אותו- אבל לא, אלון האנטי ממשיך בשלו, עם ראש בקיר...ומזה התפתח ריב רציני: אלון קרא לעמית הומו ועמית התחמם בטירוף! זה עוד צד שלמדתי להכיר בעמית בחודש הזה- הצד העצבני, ויש לו אחד מאוד מפותח..עמית תפס את אלון וכנעט חנק אותו ועמד מעליו והתחיל לצרוח עליו "איך קראת לי?!" , והיה ממש בעצבים! ניסינו לעצור אותו, אבל הוא רק התעצבן יותר והעיף אותנו מעליו וצרח גם עלינו והיה שם ממש בלאגן!!

יש עוד המון לספר, ואני בלי נדר עוד אמשיך..

אני פשוט כל כך עייפה כבר ואני חייבת לסיים, אבל אני עוד אגמור לספר הכל..

היה חודש ארגון מדהים, וחבל שנגמר...

עמית, מלאך שלי, אני אוהבת אותך כל כך! חושבת עליך כל הזמן, רואה אותך מולי, רואה אותך בחלום, לא מפסיקה לחשוב עליך..

עמיתו'ש, אתה מדהים!! אין עליך!! הלוואי שרק היית יודע, הלוואי שהייתי יכולה לדעת איך תגיב אם היית יודע..הלוואי שהייתי יכולה לדעת מה אתה חושב עליי..

אתה אדם מהמם עם אופי לא מהעולם הזה..אתה מדהים, אתה מושלם..  

  א-נ-י  א-ו-ה-ב-ת   א-ו-ת-ך!!!