כשהייתי קטנה ספרו לי שמלאכים לא קיימים, הם רק בשמיים..עכשיו אני יודעת שהם גם כאן ...

עמית,

אני כותבת כאן בידיעה שהסיכוי שתקרא את הפוסט הזה הוא אפסי ממש, וטוב שכך- ככה לעולם לא תדע מה אני מרגישה כלפיך...וזה מה שאני רוצה.

אתה בטח לא מתאר לעצמך שכבר יותר מחודש ילדה בכתה ט', שבמקרה היא גם חניכה שלך, חושבת עליך בכל יום שעובר.

אתה בטח לא יודע שהיא מחכה כל יום לראות אותך.

אתה בטח לא יודע שלפני כל פעם שאתה מקבל הודעה ממנה, היא שוקלת כל מילה אלפי פעמים.

אתה בטח לא יודע שהיא קוראת כל הודעה ממך שוב ושוב.

אתה בטח לא יודע שהיא מחוברת לתנועה כל כך ככה פתאום בגללך.

אתה בטח לא יודע שבשבילה אתה הרבה יותר ממדריך.

אתה בטח לא יודע שכשהיא רואה אותך מסתובב עם בנות אחרות- ואפילו שהיא יודעת שאתם רק ידידים- היא נצבטת מבפנים, כל פעם מחדש.

אתה בטח לא יודע שבשבילה- העיניים שלך הן הדבר הכי יפה ועמוק בעולם.

אתה בטח לא יודע שהילדה הזאת היא אני..

אולי לפעמים זה בלט ואולי לפעמים לא היה לזה שום סימן, אבל אני היחידה שיודעת מה הלב שלי מרגיש..ורק אני יודעת שאני אוהבת אותך.

זה התחיל בצחוקים של החזרה השניה- החיוך שלך תפס אותי בהתחלה.

זה המשיך בקול שלך שלא עזב אותי, היופי שלך שהפנט אותי שוב ושוב...וזה נגמר בעיניים שלך. העיניים שלך. הן כחולות כל כך שכואב להסתכל בהן. הן מסנוורות אותי נורא, אבל אני לא מסוגלת להתיק מהן את המבט. הן קוראות לי לשוב, שוקעת בתוכן לאט, בלי להרגיש..ואז תופסת את עצמי בידיים, מתנתקת מהן באיטיות ומסתירה בתוכי את כל מה שלרגע התפרץ החוצה.

אתה לא יודע וגם לא תדע מה קורה לי בלב.

אתה לא יודע וגם לא תדע על המחשבות שרצות לי בראש ולא מרפות.

אתה לא יודע וגם לא תדע על החלומות שאני חולמת עליך.

אתה לא יודע וגם לא תדע על המערבולות שמתרחשוב בתוכי כשאתה מולי.

אתה לא יודע וגם לא תדע על זה שאני חושבת שאתה מושלם. מלאך אמיתי.

אתה לא יודע וגם לא תדע שאני אוהבת אותך...אני אוהבת אותך, עמית.