כשהייתי קטנה ספרו לי שמלאכים לא קיימים, הם רק בשמיים..עכשיו אני יודעת שהם גם כאן ...

לפני שניה כמעט שרפתי ת'תנור כשהכנתי שניצל תירס

אני מרגישה כאילו לא כתבתי כאן המון זמן!!

ביום שני בבוקר הייתה לנו פעילות משעממת מ-ו-ו-ת עם איזה משורר, והיה לי המון זמן לחשוב על הכל. על כל מה שקרה מאז חודש ארגון עם עמית, על כל הפעמים שנפגשנו, על השיחות שלנו, עליו ועל שירן ובתאל, על כל הבלאגן שיש לנו עכשיו עם המדריכים שלנו (פווו כל האי יחס שלהם וזה שהם לא מגיעים ולא עוזרים לנו..)- ממש ממש על הכל! קיצר, זה גרם לי לשלוח לעמית הודעה:

שני: "עמית בוקר טוב :) מה העניינים? איך הייתה המתכונת ביום ראשון? תגיד, אתה יוצא איתנו לנטיעות בסוף?"

עמית: "הכל טוב! אני ידבר איתך בערב ויסביר לך מה קורה! מה המספר טלפון של הבית שלך?"

שני: "אוקיי סבבה, דבר איתי ב8 ככה, טוב? המספר שלי זה ******. יאללה ביי יומטוב!"

זה בשבילי עוד סימן לקירוב- אם לא היה לו עניין לדבר איתי או לא היה לו חשק לזה, הוא היה מסיים את זה בהודעות וזהו, או אפילו לא עונה להודעה שלי. אבל הוא ענה. והוא הבקש את המספר של הבית שלי! קטעים כאלה זה מה שאני צריכה כדי לחזק את הבטחון שלי בקשר אליו ובקשר לאיך שאני מתנהגת כלפיו ואיך שאני מדברת איתו- כשהוא מראה לי דברים שאני מפרשת כקירוב, אני יודעת שעדיין יש פתיחות ואני יכולה לדבר איתו בכיף!

כל הערב ישבתי על קוצים, כל צלצול הקפיץ אותי. אפילו לא שמתי את המוזיקה בחדר גבוה כמו תמיד כדי שכשיקראו לי לענות אני אבוא ישר ולא יצטרכו לצרוח לי כדי שאני אבוא !

והוא התקשר, ב8 ועשרים :)

בגדול, זו הייתה שיחה רגילה לחלוטין! התחילה ב"מה המצב?", נגמרה ב"סבבה, תהנו בנטיעות! ביי!"..ממש רגילה. אבל עצם הדיבור איתו זה מה שמלהיב אותי..כל השיחה הרגשתי איך הרגל שלי רועדת על הכסא, פשוט שמעתי בומים מהרגל שלי, זה היה מצחיק!!

דברנו על הנטיעות (בהמשך..), על הטובישוק, על המתכונות והבגרויות שיש לו עכשיו, על שירן, על צבא/מכינה, על זה שאנחנו צריכים לדבר איתם- שוב..- כבר נמאס לדבר על זה בלי שזה יקרה באמת! חסר להם אם השיחה הזאת לא תהיה בפעם הבאה שנקבע איתם, ושכולם יהיו שם!!

דברנו חצי שעה בערך, אולי קצת יותר..הוא אמר לי שהוא בטוח לא ייצא איתנו לנטיעות (אוףף..), אבל הוא הבטיח שהוא ינסה להגיע למתנ"ס בבוקר לפני שנצא ולבקר אותנו>-> והוא הגיע, כי הוא כזה מלאךךך בחיי!!

הגעתי בבוקר למרכז והלכתי עם מוריה, סיון ואביחי לקנות ממתקים (ושם פגשנו את חבר של לירון, אוריאל). כשיצאנו מהחנות פתאום סיון אמרה כזה בשקט "הנה עמית..איזה מכוער, למה הוא לא אומר שלום?!", וחיפשתי אותו בעיניים בין כל הנערים הדתיים שהיו שם (מהישיבה :) ולא מצאתי, עד שפתאום קלטתי אותו בחנות שמול עם ליאור המדריך, לבוש בקפוצ'ון לבן עם ג'ינס כהה משופשף וג'ל בשיער (שלא היה יפה בכלל אז!). עשינו לו שלום עם היד ואמרנו "היי" והמשכנו, למרות שבכיף הייתי נשארת לדבר איתו, רק להיות איתו..

הגענו למתנ"ס וכמעט כולם כבר היו שם. שירן הגיעה כאילו היא הולכת לאירוע עם חולצת מעטפת בצבע תכלת, ג'קט ג'ינס וצעיף לבן, חצאית שחורה קצרה ומתחת ג'ינס ונעלי ספורט לבנות עם פסים תכלת..טוב שהיא לא נסחפה   !!

עמית בא עם ליאור למתנ"ס להפרד מכולם לפני שיצאנו בדיוק כשדברתי עם אורית בצד, והוא בא לדבר איתה. הוא היה כל כך חמוד, אמא'להה!! לפעמים מתחשק לי לבוא אליו ורק לנשק אותו, ואני מפחדת שאנלא אשלוט בעצמי יום אחד..כאילו כל שניה שהוא עומד לידי אני מרגישה שאני עומדת לעשות את זה בטעות!! החלפנו כמה מילים פה ושם, ולא ממש עמדנו ודברנו, אבל חפיף..הוא הלך לקנות לנו שוקולדים כדי שיהיה לנו "טיול מתוק", אבל ארבעתנו יודעים שהוא עשה את זה גם כדי לפצות אותנו על זה שאפ'חד מהמדריכים לא יצא איתנו (!)- ואנחנו השבט הבוגר, שתבינו!!

הנסיעה הייתה ארוכה בטירוף- כמעט חמש שעות, כבר התנוון לי התחת יואווו!! אבל בסוף ירדנו ביער יתיר (שזה בדרום או בצפון הר חברון..בעע), ועשינו מסלול ארוך וקשה שכלל טיפוס על הרים ענקייםםם! כשהגענו לקצה,מי שרצה היה יכול להתפלל שם מנחה, על השפיץ, עם כל הנוף המדהים הזה מסביב והאוויר שהיה שם- ואני רציתי, והתפללתי. זו חוויה מדהימה להתפלל במקומות כאלה, חוויה רוחנית, באמת!

בסוף הגענו לתכל'ס ובאמת נטענו שתילים ("כך הולכים השותלים..  "), ואח"כ היו הופעות וריקודים- וממש לא הלכתי..יותר ניסינו להסתובב ולהכיר אנשים בגיל שלנו, אבל לא הלך לנו, בעיקר כי אפ'חד מאיתנו לא יותר מדי פתוח כדי ללכת ולהתחיל שיחה..חח ועל עצמי אני יכולה להגיד שזה חבל..

בסביבות 10 הגעתי הביתה, עייפה וקפואההה בטירוף, ועם ברך כואבת->-> שבזכותה לא הלכתי היום לבצפר :)..אבל היה כיף, באמת..נהנתי, רק חבל לי שלא כולנו יצאנו ושעמית, מעיין, ליז ושי לא יכלו לבוא איתנו גם :/..

היום הייתי בבית, עם הברך הכואבת שלי..הלכתי לרופא, אכלתי שוקולד בכיףףף, שמעתי מוזיקה והמון על המחשב-> ויש י טונה דברים להשלים לבצפר, וזה מה שאני עושה במקום כמו דפוקההה!!

היום בערב יש הכנות אחרונות לטובישוק ויש לנו המון עבודה כי בקושי עשינו משהו, ומחר- "הטובישוק של אחיה 2005" אההההה יהיה ענק ב"ה!!! הלוואי שנצליח ושיהיה כיף! שיבואו המון ילדים וייהנו, ואנחנו נצליח! שיהיה כיף עם כולם ועם המדריכים, שוארבעתם יבואווו!!

החיים יפים!!!

שיהיה לכם יום נפלאאאא,

אוהבת תמיד,

שנינוש!!