כשהייתי קטנה ספרו לי שמלאכים לא קיימים, הם רק בשמיים..עכשיו אני יודעת שהם גם כאן ...

המון זמן כבר לא עדכנתי על כל מה שקורה אצלי, אז הצטבר לי עכשיו הרבה לכתוב יחסית  ...אז הנה סיכום של השבוע האחרון:

יום רביעי- חודש ליום שהייתי אצל עמית  ..כןן זה בהחלט היה עצוב. כל שניה חשבתי על זה ש"וואי, בשעה הזאת לפני חודש עוד לא ידעתי איך הולך להיות אצל עמית, לא ידעתי עדיין איך נפתח וזה..."- קיצר, כל היום נוסטלגיה!

במתמטיקה קבלתי 91 (!) בבוחן באלגברה והייתי כל כך גאה בעצמי! ישר לירון אמרה לי "שלחי שלחי הודעה לעמית, תגידי לו", ואמרתי לה "מה? מה פתאום! זה יהיה בולט!" והיא אמרה לי "לא מה פתאום! זה יהיה הודעה בין ידידים..מה הבעייה? שלחי!"- וכל זה אחרי שבתחילת היום חשבתי לעצמי שאני חייבת להפסיק לשלוח לו הודעות. לא לגמרי, פשוט פחות, זה הכל. זה רק יוריד ממנו קצת את המחשבות על מה אני מרגשיה כלפיו- אם אי פעם היו לו כאלה..אבל- דפוקה שכמוני!- התפתתי לשלוח לו "עמית מה המצב?! אתה לא תאמין עליי- 91 בבוחן במתמטיקה! קולט?! וואי אני מאושרת!" ..אוקיי, גם ככה תמיד אחרי שאני שולחת לו הודעה יש לי חששות ואני מרגישה מטומטמת. הקטע היה שהפעם הוא ענה רק אחרי 40 דקות, אז בכלל אכלתי את עצמי בזמן הזה "התעוררתי רק עכשיו. כל הכבוד!!! אמרתי לך שאת יודעת טוב מתמטיקה!!"  חחח! מכאן כבר המשכתי לדבר איתו על מה שהוא רצה להגיד לי ביום שישי לפני שהוא ליווה את בתאל- אבל הוא פשוט לא זכר =[ והתבאסתי, כי כשהוא אמר את זה, זה היה נשמע כמו משהו נורא חשוב...

בערב הייתה פעולה. חח זה קצת מצחיק אותי שעכשיו, אחרי שגברנו איתם בסוף השוק, הם מזה מנסים להוכיח לנו שהם מדריכים משקיענים. לא שזה רע- זה פשוט מעלה בי גיחוך קל :) עמית היה חתיך כל כך וואי: הקפוצ'ון של השבט (אחרי שבדיוק לפני חודש הוא היה איתו גם..אחח המקריות..) וג'ינס משופשף, עם התספורת החדשה- שברוך ה' נראית יותר טוב כי הוא מבלגן קצת ת'שיער :) מלאך, מלאך מושלם..זה היה ערב בנושא "קח ת'פדיחה בסבבה", רק שאת זה אנחנו ידענו רק בסוף! ובמשך כל הפעולה המדריכים המעוותים האלה התעללו בנו- זה כלל קרמבו ממולא במיונז, לאכול במבה בלי לדעת שכל שנייה ממלאים לך מחדש, לחפש סוכריה על צלחת בלי סוף בלי לדעת שהיא כבר לא שם, לשחק בינגו בלי לדעת שמראש אין מצב תזכה ועוד התעללויות דומות..אבל היה מצחיק, היה קורעע!! אני ועמית לא דברנו ממש למרות שציפיתי משום מה שנדבר, אבל רק כשהוא הלך (לפני כולם :() הוא פתאום אמר לי "תקשיבי אני לא זוכר מה זה! מאז שדברנו אני מנסה להזכר מה זה, אבל אין..אין לי מושג!" ואני כזה "אה חפיף, עזוב" ובפנים אני מצטערת על השניה שלא עשיתי כלום כדי שהוא לא ילווה את בתאל !שישי-שבת-  אההה שישי חופשייי!! שירי חזרה מנתיבות סופסוף ולקחה אותי איתה לקניון. הסתובבנו איזה שלוש שעות והיה אחלה ממש!! אורית עשתה אצלי שבת..בואנה היא מצחיקה הילדה הזאת! שירן ובתאל היו בשבת חברות איפשהו אז כבר חשבתי שזאת הולכת להיות אחלה שבת עם עמית- אז זהו, שלא..הוא לא הגיע בכלל בערב (מבינה, זה שאני ואורית הלכנו בגשם לא אומר שכולם צריכים להיות דפוקים ) , וגם לא בשבת בצהריםשבת שלמה לא ראיתי אותו, שבת שלמה ומבאסת!! אבל בכל זאת, בשבת בצהריים הייתי בסניף עם סיון והגענו למגרש של המתנ"ס, איפה שעשינו את החזרות של התסי"ם..אני לא יכולה להגדיר מה היה לי בבטן כי זו הייתה הפעם הראשונה מאז התסי"ם שנכנסתי לשם. כאילו, הכל לחץ לי בפנים ומלא תמונות עברו לי מול העיניים, פרצופים, שיחות, צחוקים, צעקות, מריבות, לחץ, חיוכים, שורות, דגלים חחח :) הכל היה שם. אושר אמיתי. אובססיה שלא תעזוב עוד הרבה זמן. הרגשתי שאני חייבת. אם רק היה לי דגל ביד זה היה מושלם..רצתי לפינה שלי, הקצה שממנו הובלתי את שניר ואודי שהיו מאחורי, הרמתי את היד ("45 מעלות!") והתחלתי ללכת. וזמזמתי לעצמי את המנגינה. אבל יכולתי לשמוע הכל למרות שלא היה שם כלום. שמעתי את המוזיקה בוקעת מהמערכת הגברה, את הדיבורים, ההערות. שמעתי את ליז מתייאשת, שמעתי את עמית מתקן. שמעתי אותי צוחקת עם שניר- וצועקת על אודי. שמעתי הכל, שמעתי הכל מתוך הכלום שהיה שם.

במוצ"ש שמעתי שהרב רובינשטיין, הרב של הישיבה המדעית (איפה שהבנים לומדים), נפצע קשה בתאונת דרכים לפני כניסת שבת. אמא שלו נהרגה והוא בתרדמת, עם רגל מרוסקת ויד שבורה..אלוקים ישמור.

ראשון-  עמית התקשר אליי בסביבות 6. כן, סתם ככה! לא התכתבנו, לא היתה פעולה, שומדבר מיוחד. סתם ככה החליט להתקשר אליי  !! ידידות? האם אני רואה אותך מתקרבת?!?! דברנו על שבת, על הרב רובינשטיין, על היומולדת של אחיו וכאלה..פאקק לא אכפת לי על מה!! העיקר שהוא התקשר וואההה!! אושר!!

היה המון גשם, היה אפור נורא, אבל זה היה חשוב לי. החלטתי ללכת להתפלל בישיבת הסדר לרפואתו של הרב. אני לא יודעת מה ממש דחף אותי לעשות את זה כל כך. היה בי ממש מין רצון מוזר כזה! אולי זו הייתה העובדה שעמית כל כך מעריך את הרב הזה וכל כך אוהב אותו. אולי...בקיצור, הלכתי. ומה גיליתי?- שאפילו בת אחת לא הייתה שם. אפילו לא אחת!! התייעצתי עם שי (שהיה שם), ביררתי בפלא עם אורית..קיצר החלטתי לדבר עם עמית ולשאול אותו אם אני אוכל להיות אצלו עד שאורית תגיע לסניף. היססתי קצת, מודה, אבל התקשרתי והוא אמר שזה בסדר..חיחי אז הלכתי ווייי!! אם היה כיף? כןןן היה...אבל אין מה להשוות לפעם שעברה. בפעם שעברה היה פשוט מיוחד, קסום כזה. פתיחות אמיתית. אוקיי, אז הגעתי רטובה לגמרי מהגשם שתפס אותי, וכל המשפחה שלו דאגה לי נורא- שמו עליי מפזר חום, הציעו לי בגדים, שתייה..5 כוכבים, באמת :)הממ דברנו קצת, ראינו טלוויזיה ושמענו מוזיקה, ודודים שלו הגיעו כדי לעשות לדביר (אחיו) המתוק יומולדת אז ישבתי איתם למרות שנורא התביישתי בהתחלה אבל כולם היו נורא נחמדים. חוצמזה, היה נורא מצחיק לראות את עמית בעמדה של "האח האוהב והדואג", עם דביר על הברכיים שלו, מלטף לו את הלחי, מנשק, מברך אותו, אוהב אותו זה היה מוזר =] אכלתי אוכל פרסי לראשונה בחיי- והיה דווקא די טעים ! והכי חשוב- גיליתי שעמית מנגן על אורגן או פסנתר, משהו כזה..והוא אפילו עושה בזה חמש יחידות בגרות!! פשוט הבנאדם האחרון עלי אדמות שהייתי מאמינה עליו שינגן על משהו בכלל!!

בסוף עזרתי להם לנקות ולסדר קצת, דברתי עם אחותו הגדולה דקלה, ואז עמית הסיע אותי הביתה- עם אמא שלו ;) כי יש לו עדיין מלווה...בעעע!

פחחח והכי קורע זה שבסוף בכלל לא נפגשתי עם אורית, כי עד שהא הגיעה התפילה כבר נגמרה..אז נשארתי אצל עמית עד 11 בערך..טוב לי ומאושר =).

אנלא יודעת ת'אמת..אולי אני לא הכי מאושרת מזה שהייתי אצלו. אסור לי, אסור לי להראות לו שאני אוהבת אותו! זה מזה טעות רצינית! אני חייבת לרסן את עצמי קצת בקטע הזה. אז נכון, אני יכולה לחשוב שהוא יראה את זה בקטע של ידידות- אבל אם לא?! אני רוצה להתקרב אליו בתור ידידה קודם, זו בעצם המטרה שלי, אבל אם הוא לא רואה את זה ככה- אז או שהוא רואה בי דפוקה או אחת ש..מאוהבת בו...