אני והוא. יום שישי, ב-1 בלילה. מתחת לבניין שלי.
עמית ליווה אותי הביתה ביום שישי בערב (ששירן ובתאל בכלל לא הגיעו..). בהתחלה חשבתי שזה יקרה שוב, ועוד פעם גם חברים שלו יבואו איתנו- וזה כמעט קרה- אבל ממש בשנייה האחרונה הסתדר שנלך לבד, וחברים שלו חיכו לו בשכונה של סיון ומוריה, ליד הבית של שבי. מזל :).
הוא סיפר לי על הריב שהיה לו עם שירן שבוע קודם..אחח כמה סתומים אנשים יכולים להיות?! לפעמים זה פשוט מדהים אותי:
ביום שהשבט בא אליי לראות סרט, לירון הלכה לעמית הביתה מוקדם יותר כי היא לא רצתה לחכות לבד בסניף והוא גר הכי קרוב. בדיוק כשהיא הייתה אצלו בת אל התקשרה, ועמית ידע שהיא עומדת לבקש ממנו שיחזיר אותה ואת שירן מהבצפר כי הן חזרו מטיול באותו יום, וממש לא היה לו כוח אז הוא אמר ללירון לענות- ביג מיסטייק!! לירון לא הכי אוהבת את בת אל גם ככה וכשהיתה לה הזדמנות לענות לה בלי שהיא תדע מי היא..היא נסחפה עם זה קצת והתחילה לריב איתה כזה וניתקה לה 
. פףף מעניין אותי לדעת מה עמית חשב על זה באותה שנייה..שניה אחרי גם שירן התקשרה, וביקשה (בקול סנובי משהו, לפי לירון) את עמית, אבל..גם אותה לירון לא הכי אוהבת, וגם איתה היא התווכחה ונתקה לה תוך שנייה..
ילדה מוזרה, אין ספק חחח..ביום שישי שעשינו שבת שבט, שירן ובת אל הגיעו לסניף ושתיהן לא דברו איתו- והוא לא ידע למה! אז הוא דבר עם בת אל ("היא לא יכולה שלא לדבר איתי יותר מדי זמן"..=]), והיא הסבירה לו שזה בגלל שכשהיא התקשרה אליו ביום חמישי, הוא נתן למישהי לענות לה ככה (ולה אין שמץ מי זו הייתה בכלל!) ..נוו אז הוא בקש סליחה, אבל שירן המשיכה להתעלם ממנו. היא כזאת ילדה פוזאיסטית, בחיי! לכל אחד יש כבוד, אבל לא צריך להסחף, אמא'לה!!
בגלל שהיה לה בית ריק באותה שבת, כל החברים שלה באו אליה אחרי הפעולה- וגם עמית הלך, אבל הקטע היה שבאיזשהו שלב היא פשוט אמרה לו- ככה, מול כולם שם- "איזה מוזר זה שאנשים שאנלא מדברת איתם בכלל יושבים בבית שלי"..
עכשיו, שאלה קטנה: הילדה מפגרת או מה?! לא, היא פשוט מוזרה, בחיי! בשיחה שהייתה לעמית עם בת אל אח"כ הוא גילה ששירן כועסת עליו בגלל 5 (!) דברים..תזהרו לא לקבל שבץ מעודף-פיגור:
* כי ביום חמישי מישהי דברה אליה לא יפה כשהיא התקשרה אליו (או כמו שעמית ספר לי: "היא אמרה לי-'מה אתה נותן לשרמוטה שלך לענות?!'")
* כי היא עשתה לו טובה והקלידה לו בוקרפורטים, אבל כשהיא בקשה ממנו לסדר לה ת'ארון, הוא לא סידר..
את שלושת הסיבות האחרות אני לא זוכרת, ואפילו עמית בעצמו לא זכר מרוב החוסר עניין שהיה בהן! היא פשוט עשתה קונצים, זה הכל! כמו ילדה קטנה..וואי אני רוצה לראות אותה באה אלינו שוב פעם ואומרת לנו שהאנחנו לא בוגרות ושכשהיא הייתה בכתה ט' היא הייתה הרבה יותר בוגרת והסתובבה עם אנשים הרבה יותר גדולים ובוגרים..אושר גדול, מה אני אגיד לך!
הגענו לבניין שלי ובדיוק הוא סיים לספר ת'סיפור הזה, ואז הוא אמר: "באמת שאני לא מבין אותה! למה שתעשה לי כאלה קונצים, הא? הרי כשדברנו היא אמרה שהיא לא רוצה שנהיה יחד, אז מה הקטע שלה?!", ושתקתי כמה דקות.
"עמית, תדמיין שניה את שירן. תחשוב מהר ותהיה כן: מה הדבר הראשון שאתה אומר עליה- איזה יפה היא או איזה כיף לי להיות איתה?", והוא ישר ענה, בלי להסס: "איזה יפה היא" .
אין מילים. כאילו, לא צריך יותר מזה ואמרתי לו את זה!
פשוט יעמדנו מתחת לבניין שלי בערך חצי שעה ודברנו עליה, ועליו, ועל שניהם יחד, ועל משיכה, ועל אהבה. וכל מה שרציתי שיבין- שוב ושוב ושוב אני כבר מדברת איתו על זה- שיש הבדל בין "משיכה" לבין "אהבה", ואם הוא רק נהנה ככה-ככה להיות איתה, אבל נמשך אליה בטירוף- זה לא אומר שהוא אוהב אותה! ולנסות להשיג אותה כשהוא רק נמשך אליה זה בולשיט וזה יימשך כל כך קצת זמן, והוא יודע את זה! ניסיתי להסביר לו כמה פוגע זה יהיה בשבילה אם הם יהיו יחד וייפרדו, ואז היא תגלה שהוא נפרד ממנה כי היא כבר לא מושכת בעיניו או משהו בסגנון ("תראה, תאר לך שאתם חברים ואז היא באה אליך ואומרת לך 'אהה עמית, אתה מכוער פתאום. זה נגמר'! מה היית חושב?!"), זה יהרוס אותה ויוריד לה ת'בטחון העצמי ברגע.
כל כך רציתי לעזור לו, הוא היה נראה כל כל מתוסכל. פתאום ראיתי בו צד נורא רגיש, פגיע כזה. הוא היה נראה לי קטן פתאום, והרגשתי כאילו כל העוצמה בידיים שלי וכל מילה שאני אגיד עכשיו תשנה ותשפיע. פתאום היה לי ת'כוח לשנות לו ת'מחשבה, ההחלטות שלו היו בידיים שלי.
יכולתי לכוון אותו לכאן, או לכאן. יכולתי לנסות לכוון אותו שיבין שהוא לא אוהב את שירן באמת, להוריד אותו ממנה סופית. יכולתי לגרום לו להרגיש שחברות עם משיכה בלבד- זה אפילו לא ידידות, זה פשוט ניצול. יכולתי לומר הכל כדי שהוא יראה בה דברים רעים, כדי להרחיק את המחשבות שלו ממנה כמה שיותר.
אבל לא עשיתי את זה. ניסיתי להישאר אובייקטיבית כשברתי איתו. ניסיתי כמה שיותר לדבר מבלי להתייחס לאהבה שלי אליו- רק לגרום לו להיות מאושר. מאחורי המילים שלי פשוט ניסיתי להסביר לו שאני רק רוצה שהוא יהיה מאושר, זה הכל.
והוא הבין לבד את הרעיון שלי, בלי שהייתי צריכה לומר יותר מדי. המחשבות שלו רצו והמוח שלו פעל, קולט כל מילה שאני אומרת, מפרש אותה לסיטואציות שהוא עמד בהם. והוא אמר לי בסוף: "את צודקת, יו את כל כך צודקת. זהו, אין לי מה לעשות יותר. אני חייב להתחיל לרדת ממנה, חייב". אויי מסכן הוא היה כל כך מתוסכל! העיניים היפות שלו זהרו בחושך, ראיתי בהם ניצוץ מיוחד כזה. רק שלא יבכה, חשבתי לי בצחוק.
"טוב, כבר מזה מאוחר. נתי וכולם מחכים לי בשכונה.
"כןן אה? טוב לך, לך אליהם."
שקט.
"אל תדאג, זה ייקח קצת זמן עמית. אתה תתגבר עליה, אני מבטיחה לך. חח מדי פעם נעשה לך שיחות חיזוק כאלה :)"
"חח כןן, בחיי שזה יעזור לי"
"חח..יאללה לך, כבר מאוחר. לילה טוב"
"לילה טוב. תודה"
ביום ראשון הלכנו לשנורר (=לבקש מחנויות שיביאו לנו פרסים לשוק פורים) בעיר. רק שי, מעיין, אני ועמית- שהגיע מאוחר יותר.
בלשון המעטה- לא הצלחנו בגרוש!! אנשים פשוט לא הביאו לנו כלום, זה היה מדהים! טעון שיפור: נדיבות בעם ישראל!
כשעמית הגיע כבר נהיה לי קצת יותר מעניין. חחח תמיד נכנס בי מרץ פתאום כשהוא מגיע! אני חייבת להראות חיה יותר 
! ישבנו בסנדוויץ' בר לאכול איתו (שמןן קטןןן), הסתובבנו, נכנסנו לחנויות, ובסוף בסוף הלכנו לקניון ושם שי נפרד מאיתנו. באוטובוס חזור מעיין שאלה את עמית אם לא אכפת לו שהם ילוו אותי הביתה- כי היה באוטובוס מישהו מזה מפחיד, סיפו ארוך- וככה יצא שהם באו אליי לשעה בערך, והיה נחמד.
היינו במחשב בעיקר- שמענו מוזיקה. חחחחחחח לשמוע את עמית מנסה לשיר זה הדבר הכי קורע בארץ בחיי!! הוא כזה מתוק יווו!! אבל באיזשהו מקום הוא גם העליב אותי קצת באותו יום..היו קטעים שהוא פשוט ירד עליי ברצף, וגם הרגשתי ממנו כאילו הוא רוצה ללכת מהבית שלי כבר, לא יודעת..אז בלילה, אחרי שהם הלכו, שלחתי לו הודעה: "רק שתדע שבאמת נעלבתי ממך היום אבל זה כבר לא משנה..לילה טוב", והוא אפילו לא ענה, אז נעלבתי עוד יותר!
אבל ביום שני בבוקר קבלתי ממנו תשובה, ששמחתי נורא לקרוא: "רק עכשיו ראיתי. אם נעלבת באמת אז אני מזה מצטער!!! אני יודע שלפעמים אני קצת זבל- אז אל תקחי את זה ברצינות. בכל מקרה אם נעלבת, אז סליחה!!"..איזה חמוד אתה! אני אוהבת אותך, עמית!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
