כשהייתי קטנה ספרו לי שמלאכים לא קיימים, הם רק בשמיים..עכשיו אני יודעת שהם גם כאן ...

יום העצמאות בגוש קטיף, והייתי צריכה להיות שם. בעצם כבר עכשיו הייתי אמורה להיות בדרך לשם! ומשום מה, אני פה, כותבת...ואתם יודעים למה?!

בגלל שכל מי שהיה צריך לסוע איתי פתאום עייף, או לא יכול, או שלא בא לו!! פתאום לכולם יש תוכניות!!

בפעם שעברה שנסענו היה כל כך כיף!! כל כך חיכיתי לנסיעה הזאת! היא הייתה אמורה להיות בעצם ה-אירוע של יום העצמאות בשבילי..במיוחד לאור העובדה שאתמול לא הלכתי לרוק העצמאות עם כל החברות שלי כדי להיות ערנית ולסוע היום בכיף עם כולם ולהנות...כמו פעם שעברה..

זה כל כך מרגיז! יואל לא בטוח, אביחי לא זמין, מתן לא החלטי עד השניה האחרונה ואת סיון אני מבינה כי היא בטח שפוכה מהרוק (מקווה שנהנית מאמי =])..אבל זה כל כך לא בסדר מצד השאר, להשאיר אותי ככה בסימן שאלה עד השניה האחרונה!

קמתי בבוקר מוקדם, התארגנתי- אני עדיין עם הבגדים הכתומים =)- ורק חיכיתי לשמוע משי מי בא כדי לדעת מתי לצאת, והנה פתאום הוא אומר לי שהם לא באיםםם!!!

אני שונאת שעושים כאלה דבריםםםם אוףףף :/!

טופי, הייתי אמורה להיות בדרך לשם עכשיו להתחיל להנות..אבל לא :(..

הנחמה היחידה שלי היא שבצהריים כל המשפחה שלי מצד אבא צריכה לבוא ועוד דודה שלי מצד אמא עם הבנות דודות הקטנות והשמנמנות שלי =) אז אני מקווה שזה יעביר לי קצת ת'באסההה....

בברכת "גוש קטיף לנצח נצחים" ויום עצמאות שמח,

אני :)