היינו (אלון, לירון, אודי ואני) בסרט "הכפר"....
תכל'ס, אני חולה על סרטי אימה וזה, ולצרוח עם כל החבר'ה....אבל היה פשוט סרט מאכזב!
חשבתי שנצרח כל חצי שנייה, ובמקום שזה יהיה סרט אימה- זה היה יותר כמו טרגדיה מהמאה שעברה :)...אבל היה בכל זאת כיף. כי האמתי שעכשיו, כל זמן שיש לי להיות עם לירון קצת כשדנה לא שם- זה זמן מצויין בשבילי להתקרב יותר...
דיי, אני כבר הגעתי למסקנה שלהלחם בה על החברות הזאת ולהיות עצובה, לבכות ולסבול כל הזמן- אני צריכה ללמוד לזרום עם השינוי, וזה מה שאני נורא משתדלת לעשות מאז תחילת שנה- ואני אפילו יכולה לומר לזכותי שאני די מצליחה וממש גאה בעצמי על זה!!!
היום היו לי כאבי ראש וכאבי בטן נ-ו-ר-א-י-י-ם ולא יכולתי יותר! פשוט התפרצתי ובכיתי, שכבתי על השולחן והתפתלתי מכאבים, עד כדי כך ששלחו אותי לאחות לישון...ולירון עשתה בשבילי משו שהזכיר לי את לירון של פעם (וכן, דנה לא הייתה היום...): כשהייתי אצל האחות היה שיעור אנגלית, ולירון הכינה לי פרח...כן,כן, פרח מנייר, וכמה שזה נשמע טיפשי וילדותי- זה היה הכי יפה והכי נוגע בעולם!
שמרתי על זה שלא ייהרס, ועכשיו זה יושב לי בחדר, כדי שתמיד שאני אסתכל עליו, גם אם אני אכעס על לירון- אני אזכר שיש בתוכה גם את לירון של פעם, ותמיד תהיה, פשוט צריך להוציא אותה חזרה- אבל זה רק תלוי ברצון של לירון עצמה, וכרגע לא נראה לי שזה מה שהיא רוצה.....
חוצמזה אין הרבה חדש...השנה עוברת בכיףףף בינתיים, היה מבחן מעולה באנגלית וחרא במתמטיקה- אבל יעבור....
אז מכאן לשמיים: שנה טובה ושלווה לכל עם ישראל, וסליחה לכל מי שפגעתי!
הלוואי והקב"ה ישמור עליכם ויכתוב אתכם לחיים טובים,
אוהבת,
שנינוששש....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
